השחלת שרוכים בנעליים בשבת

מותר להשחיל שרוכים חדשים לתוך נעליים חדשות בשבת, ואין לחוש בזה למתקן כלי, מפני שעשיית הנעליים כבר הושלמה, והשרוכים הם תוספת לנעליים, שיהיו מהודקות לרגל ויהיה נוח לנעול אותם.

כדי לבסס את ההיתר של השחלת שרוכים חדשים בנעליים חדשות, נבאר כמה הלכות מדברי הרמב"ם, ונדגיש את ההבדל שיש בין שיטתו לשיטת התוספות.

כתב הרמב"ם בהלכות שבת (י,א): "הקושר קשר של קיימה, והוא מעשה אומן – חייב: כגון ... קשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן ...". ושם בהלכה ד כתב: "נשמטה לו רצועות מנעל וסנדל ... מותר להחזיר הרצועות למקומן, ובלבד שלא יקשור". כלומר, אם נשמטה לו רצועת מנעל או סנדל מהסוליה, מותר להחזיר את רצועות הסנדל למקומן בסוליה, ובתנאי שלא יקשור, מפני שקושר את הרצועות בקשר של קיימה. היוצא מהלכות אלו, אסור לקשור את רצועות הסנדל לסוליה, בין אם עושה זאת בשעת עשיית הסנדל כשהוא חדש, ובין אם היה הסנדל ישן ומשומש.  

עוד כתב הרמב"ם בהלכות שבת (כב,כג): "... התופר, מאבות מלאכות; לפיכך אסור למלאות הכר והכסת החדשים במוכין – גזירה, שמא יתפור; אבל מוכין שנשרו מן הכר או מן הכסת, מחזירין אותן בשבת". כלומר, אסור להכניס פיסות צמר לתוך מזרן או כרית כשממלאם לראשונה, מחשש שיבוא לתפור ולסגור את הפתח; אבל פיסות צמר שנשרו ממזרן או כרית ישנים, מותר להחזירם לתוכם בשבת, ואין לחשוש שיתפור את הפתח, שכיון שלא תפרו עד עכשיו, גם כעת לא יבוא לתופרו.

מקור הלכה זו, דברי התלמוד במסכת שבת (מח,א), שם נאמר שמותר להחזיר את המוכין לתוך הכר, ואסור לתת את המוכין לתוך הכר, וביאר התלמוד, לא קשיא, הא - בחדתי, הא - בעתיקי. ולתת לתוך כר חדש אסור, ולתוך כר ישן מותר.

כפי שכתבנו, הרמב"ם מבאר את טעם האיסור לתת מוכין לתוך כר חדש, שמא יתפור, ואילו לתוך כר ישן מותר מפני שאין לחשוש לכך. לעומת זאת, רש"י שם בסוגיה ביאר את טעם האיסור מפני שהוא מתקן כלי, ולתוך כר חדש אסור מפני שהוא מתקן כלי, ולתוך כר ישן מותר מפני שאינו מתקן כלי.

תוספות (ד"ה הא בחדתי) שם בסוגיה כתבו : "אומר ר"י שאם נתקו חוטי הסרבל אם הנקב רחב ויכול להכניסם בלא טורח שרי כיון דעתיקי ובלבד שיתנם בענין זה שלא יהא לחוש שמא יתקע ...".

על סמך דברי תוספות אלו, כתב המשנ"ב (סי' שיז ס"ק טז) על פי האחרונים, איסורים נוספים ברצועות הסנדל, וזה לשונו: "אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועות בשבת אפילו אם הנקב רחב דמתקן מנא. והוא הדין בסרבל או במכנסים חדשים אסור להכניס שם רצועות או משיחה דמבטל ליה התם ומקרי מתקן מנא. אבל אבנט שרי להכניסו אפילו במכנסים חדשים דלא מבטל ליה התם והוא עשוי להכניס ולהוציא תדיר". המשנ"ב הוסיף על דברי הרמב"ם, שאסור להכניס את הרצועות למנעל חדש, גם בלי לקשור.

על סמך דברי המשנ"ב הנ"ל, כתב בשמירת שבת כהלכתה (טו,סד, מהדורה שלישית): ... שרוך שנשמט מן הנעל מותר לחזור ולהשחילו ... כדי שאפשר יהיה להשתמש בנעל, והוא שהנקבים שבנעל יהיו רחבים במידה מספקת, או שיהיו בו בשרוך קצוות מתכת פלאסטיק וכדו' המקילים על ההשחלה. אבל שרוך שעוד לא היה בנעל זו אסור להשחילו גם בנעל משומשת, אלא אם כן השרוך הוא בעל צבע שונה כל כך מצבע הנעל עד שאין הדרך לעשות כן אלא בשעת הדחק ובודאי עתיד להוציאו מן הנעל בהקדם ...". בשמירת שבת כהלכתה הוסיף על דברי הרמב"ם, שרוך שלא היה בנעל, אסור להשחילו גם בנעל משומשת.

וכאמור, בדברי הרמב"ם נזכר איסור לקשור את הרצועות לסוליה. וכן נזכר, שטעם האיסור לתת מוכין לכר שמא יתפור. אולם לא נזכר בדבריו איסור הכנסת רצועות בסוליה כשאינו קושר, וכן לא נזכר בדבריו שבהכנסת הרצועות לסוליה יש תיקון כלי. ואדרבה אם מכניס רצועה שאין בקציה קשר, לתוך הסוליה, היא תיפול ממנה מיד בתחילת ההליכה, ונמצא שלא תיקן כלום, ואם לקח רצועה שכבר יש בקציה קשר, והכניסה לסוליה, אף שהקשר שבקציה יועיל שתחזיק הרצועה קצת, לא החשבנו דבר זה כתיקון כלי, ובודאי שנתינת שרוכים בנעליים אינם נחשבים כתיקון כלי, ומותר.

ובילקוט יוסף כתב (שבת, כרך ב, שיד,כח): "מותר להשחיל שרוך חדש לתוך הנעלים בשבת, ואין לחוש בזה למתקן מנא. אבל בנעל חדשה שעדיין לא נתן בה שרוך ראוי להחמיר שלא לתת לתוכה שרוך בשבת". מצד אחד הוא חשש לדברי המשנ"ב וכתב שראוי להחמיר בנעל חדשה, ומצד שני כתב שאין זו דעת הרמב"ם, ובנעליים שלנו אין השרוכים נחשבים כגמר מלאכה בנעל, ומותר.