בהודעה הבאה, נעסוק בסוגית מוצאו של נוסח
התפילה של הרמב"ם, האם הוא קיבל אותו מיהודי תימן, או שיהודי תימן קיבלו אותו
מהרמב"ם. ואם יהודי תימן קיבלו את נוסח התפילה מהרמב"ם, ממי קיבל
הרמב"ם את נוסח תפילתו. סוגיה זו עמומה וסבוכה, ורבות בה ההשערות והסברות.
מי שיתבונן בנתיבות סוגיה זו, ימצא שהשיטה
היותר הגיונית היא, שיהודי תימן הם שקיבלו את נוסח תפילתם מהרמב"ם, ולפני
שהגיע נוסח זה הם התפללו בנוסח רס"ג היותר קצר. ראיה לדבר, מהפירוש
לרי"ף שהתחבר ע"י אחד מחכמי תימן במאה הי"ב, שהביא בעמ' פג' פיסקה
מסידור רס"ג, מכאן שסידור רס"ג היה בתימן קודם סידור הרמב"ם (ראיה
זו הובאה בהקדמה לתכלאל קדמונים עמ' 11). עוד ראיה לדבר, מהשאלות ששאלו אנשי תימן
את ראב"ם, ראה בתשובות ראב"ם סי' פג, שם הזכירו את מנהגם לברך את ברכות
השחר בבית הכנסת כדעת הגאונים, שלא כרמב"ם ושלא כמופיע בתכאליל [=סידורי תימן
הקדומים] שנכתבו אחרי תקופת הרמב"ם ובנו, שכתבו לברך את ברכות השחר בשעת
עשיית הפעולה. ועוד שאלוהו על ברכת "מגביה שפלים", וברכה זו אינה מופיעה
ברמב"ם ולא בתכאליל. ועוד שאלוהו על אמירת ברכות השחר בלשון רבים, "אלהי
הנשמה שנתת בנו", "המעביר שינה מעינינו", "שלא שמתנו
גוים". מכאן שבתחילה נהגו כגאונים, ורק לאחר מכן התחילו לנהוג כרמב"ם
ועל פיו כתבו את סידוריהם. וראה עוד בתשובה סי' פז, ששאלו את ראב"ם על שינוי
נוסח ברכת המעריב ערבים בליל שבת, וכוונתם לנוסח רס"ג שבליל שבת אומרים
"אשר כלה מעשיו ביום השביעי" (עמ' קי), מכאן שקודם סידור הרמב"ם
התפללו ע"פ סידור רס"ג. וראה עוד בתשובה סי' פח, ששאלו על אמירת
"ובא לציון" ביום טוב, האם אחרי שחרית, והשיבם ראב"ם שיאמרוהו בתפילת
מנחה, מכאן שגם הלכה זו לא היתה נהוגה בידם לפני שהגיע סידור הרמב"ם. וראה
עוד בתשובה סי' פט, שהזכירו שמנהגם לברך קודם קריאת שמע שעל המיטה, ברכת
"אקב"ו לקבל עול מלכות שמים באהבה", וברכה זו אינה מופיעה
ברמב"ם ובתכאליל [=סידורי תימן הקדומים]. היוצא בבירור מכל הנ"ל, קודם
שהגיע נוסח הרמב"ם לתימן, נהגו יהודי תימן כגאונים וכרס"ג בהלכותיהם
ובנוסח תפילתם (ראיות אלו הובאו בהקדמה לסידור הרמב"ם, בהוצאת נוסח תימן,
בההדרת הרב דוד צדוק, עמ' 74-84 וכן עמ' 93-100).
אמנם שואלים אלו הם תושבי דרום תימן, מפני
שבאחת התשובות (סי' פד) השיב להם ראב"ם על שאלתם, אודות הברכה על פת דוחן,
מפני שאין באזורם פת חיטה אלא פת דוחן, ודבר זה מתאים לתושבי דרום תימן ולא לתושבי
מרכז תימן שהיתה החיטה מצויה אצלם. אולם קשה לדחות את כל הראיות על סמך טיעון זה,
שהרי בתקופה יותר מאוחרת אנו מוצאים את סידורו של רבי שלום שבזי "תכלאל משתא
שבזי", שהיה בדרום תימן, ונוסחתו היא נוסח הרמב"ם ושאר התכאליל העתיקים,
מכאן שכשעברו להתפלל בנוסח הרמב"ם גם תושבי דרום תימן עברו לנוסח זה, ואין
היגיון לחלק בין תושבי המחוזות ללא ביסוס, כאשר המקורות מראים שכל יהודי תימן עברו
את אותו תהליך בנוסח התפילה, וכפי שהוכחנו מהפירוש על הרי"ף שהוא התחבר על
ידי חכם מחכמי מרכז תימן, והזכיר קטעים מסידור רס"ג.
לאחר שהתפרסמו ספרי הרמב"ם בתימן, עברו
כולם לפסוק כמותו ולהתפלל בנוסחתו, וערכו מחדש את סידוריהם על פי נוסחתו, אולם הם
לא זנחו את עושר הפיוטים שכבר היו אחוזים בידיהם מסידור רס"ג, אלא המשיכו
לאומרם, ולפיכך שילבו בנוסח הרמב"ם את ההושענות בחג הסוכות, הפיוטים תרומה
הבדילנו ואתה גאלת בליל הסדר, סליחות ליום כפור, נצ'ד אלרחמים ומרנות, ספירת העומר
בארמית, ועוד.
וראה בהקדמת מהרי"ץ לעץ חיים, שהביא נוסח
הקדמה שמצא בתכלאל קדמון שמבואר ממנה שנוסח יהודי תימן בלדי מקורו מהרמב"ם (מתורגם
מערבית): "אתחיל לכתוב כלל התפילות והברכות שיש בהם צורך מראשית השנה ועד אחרית
שנה, שסדרם הגאון הגדול, עמוד העולם ופלאו, ממזרח שמש ועד מבואו. הוד התורה וחמדת התעודה,
נזר ישראל ויהודה, רכב ישראל ופרשיו, הוד הגאונים, ותפארת המבינים, מורנו ורבנו משה
הזמן, חמוד חיי כבוד קדושת גדולת מורנו ורבנו מימון נע"ג בספר אהבה...".
מכאן שדעה זו מפורסמת בכתביהם של רבים מחכמי תימן. ומה שכתב מהרי"ץ בשו"ת
פעולת צדיק (ח"א סי' מח) וז"ל: "... כמקובל בידינו שכל מנהגותינו בעניני
תפילות מימות חרבן בית ראשון", הכוונה לאופן אמירת התפילה, כגון קירוי ההלל ואמירת
קרית שמע בקול אחד כאחד וכדו', אבל נוסח התפילה הוא מהרמב"ם.
כאן המקום לבאר, שנוסח התפילה של הרמב"ם
לא היה נפוץ בעולם בתקופתו, ואף הרמב"ם בצעירותו התפלל כנוסח עדות המזרח היום,
כפי שניתן לראות מפירוש המשנה ומהתשובות. ראה הקדמת הרב קאפח לסדר התפילה, ספר אהבה
(עמ' תשי-תשיא), שם סקר עשר דוגמאות שהרמב"ם ציטט נוסח עדות המזרח, ולא כפי הנוסח
המופיע אצלו בסדר התפילה שבספר אהבה. נראה ברור, שכשהגיע הרמב"ם למצרים הוא התוודע
לנוסחאות כתבי יד עתיקים, שלא הכירם קודם לכן, [ראה בהלכות מלוה ולוה (טו,ב) שם כתב
הרמב"ם: "והגיע לידי במצרים מקצת תלמוד ישן כתוב על הגוילים, כמו שהיו כותבין
קודם לזמן זה בקרוב מחמש מאות שנה", מכאן שבמצרים היה אוסף כתבי יד עתיקים, ושם
גם מצא הרמב"ם את הנוסח הבבלי המקורי לתפילה], ושם הוא נפגש עם נוסח התפילה המכונה
"נוסח הרמב"ם", שהוא הנוסח הבבלי לתפילה, לפני ש"תיקנוהו"
מגיהים וגאונים, והוסיפו עליו איש איש כפי נטיות לבו.
ככל הנראה, גם במצרים לא היה נוסח זה אחוז בידי
כולם, אולם היו בתי כנסת במצרים שהתפללו בנוסח זה, ולפיכך הרמב"ם בסדר התפילה
חוזר על צמד המילים "נהגו העם", כגון בנפילת פנים שכתב, "נהגנו להתחנן
בנפילת פנים בדברים ובפסוקים אלו, פעמים בכולן ופעמים במקצתן, לפניך אני כורע ...", מכאן שנוסח ייחודי זה לנפילת פנים נהג
במצרים בחלק מבתי הכנסת. וכן בנוסח השכיבנו הארוך כתב הרמב"ם, "ונהגו מקצת
העם להוסיף פסוקין באמצע ברכה זו, וקוראין כנוסח הזה", מכאן שנוסח ברכת השכיבנו
הייחודי של הרמב"ם נהג במצרים, חלק אמרו את הנוסח הקצר של הרמב"ם וחתמו המולך
בכבודו, וחלק אמרו את הנוסח הארוך וחתמו המולך בכבודו.
כאן ראוי לבאר נקודה חשובה בנושא זה. המעיין
בסידוריהם הקדומים של יהודי תימן, יראה שלמרות שהנוסח המשתקף מהם הוא נוסח
הרמב"ם, אבל מנגד ניכרת בהם עצמאות, ומצויים בהם שינויי נוסחאות שלא מופיעים
בכתבי היד של הרמב"ם בנוסח התפילה. כגון "יתמו" שבברכת
ההודאה, או כל המינים "והמוסרים" שבברכת למשמודים, או מצמיח קרן הישועה
בתוספת האות ה' בברכת את צמח. ועלה על כולנה הסידור הקדום (משנת הרנ"ח 1498),
שלמרות שעיקר נוסחתו היא מהרמב"ם, יש בו שינויים מפליגים שלא קיימים באף נוסח
של סדר התפילה של הרמב"ם. ויש עוד סידורים קדומים (משנת הפ"ט 1329,
ומשנת הרל"ג 1473, ועוד) שמופיע בהם שינויים מפליגים מנוסח הרמב"ם בסדר
התפילה. והמעיין הנבון מתקשה לייחס את כל השינויים האלו לשינויי נוסח בתוך סדר
התפילה להרמב"ם. על כורחנו להכניס עוד פרט חשוב, שבעזרתו יתבררו הדברים היטב.
נראה ברור, שיהודי תימן שהיו מקושרים
להרמב"ם, גם ביקרו בקהילתו במצרים והכירו את ספריהם. כאשר החליטו יהודי תימן
לקבל את נוסח הרמב"ם, מתוקף סמכותו של הרמב"ם, לא נמנעו לבלרי יהודי
תימן להעתיק את נוסחי התפילה שהיו באותה תקופה בקהילת מצרים, שהיו ידועים כנוסח
הרמב"ם, וכך בעזרת לבלרים אלו, הגיע ליהודי תימן נוסח התפילה של הרמב"ם
בצורה מורחבת, על כל שינויי גרסותיו, ולפיכך מצויים שינויים מפליגים גם בסידורים
המשקפים את נוסח התפילה של הרמב"ם.
בעזרת נקודה זו התבררו הדברים כראוי, מצד
אחד יהודי תימן אכן קיבלו את נוסחתם מהרמב"ם, ונוסח זה לא היה ידוע קודם לכן
אף לא לרמב"ם, ובודאי שלא ליהודי תימן, והוא היה מצוי במצרים בין כתבי היד
העתיקים, ומצד שני יש בנוסחיהם עצמאות, וקשה לייחס את כל שינויי נוסחאותיהם
לשינויי נוסח בסדר התפילה של הרמב"ם במשנ"ת.
ולעומת כל הנ"ל, לדעת הרב קאפח,
הרמב"ם קיבל את נוסח התפילה שלו מיהודי תימן, וכפי שביאר את דעתו בהקדמה
לסידור שיבת ציון, ובהקדמה לסידור שיח ירושלים, ובהקדמה לסדר התפילה של
הרמב"ם בסוף כרך אהבה במהדורתו, וכן בכתבים ח"ב עמ' 828.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה