ואמר רב יהודה אמר רב: המפרש והיוצא בשיירא, קודם שלשים יום - אין זקוק לבער, תוך שלשים יום - זקוק לבער, אמר אביי: הא דאמרת תוך שלשים יום זקוק לבער - לא אמרן אלא שדעתו לחזור, אבל אין דעתו לחזור - אין זקוק לבער. אמר ליה רבא: ואי דעתו לחזור, אפילו מראש השנה נמי? - אלא אמר רבא: הא דאמרת קודם שלשים יום אין זקוק לבער - לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור, אבל דעתו לחזור - אפילו מראש השנה זקוק לבער. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: העושה ביתו אוצר, קודם שלשים יום - אין זקוק לבער, תוך שלשים יום - זקוק לבער. וקודם שלשים נמי לא אמרן אלא שאין דעתו לפנותו, אבל דעתו לפנותו - אפילו קודם שלשים יום נמי זקוק לבער[1].
חמץ ומצה ב,יט
המפרש בים והיוצא בשיירה, תוך שלושים יום - זקוק לבדוק. קודם שלושים יום - אם דעתו לחזור קודם הפסח, צריך לבדוק ואחר כך ייצא, שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות, ולא יהיה לו פנאי לבער; ואם אין דעתו לחזור, אינו צריך לבדוק. וכן העושה ביתו אוצר, תוך שלושים יום - זקוק לבדוק, ואחר כך כונס אוצרו לתוכו. קודם שלושים יום - אם דעתו לפנותו קודם הפסח, צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר; ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח, אינו צריך לבדוק.
הני שלשים יום מאי עבידתייהו? - כדתניא: שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים
יום[2],
רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות. מאי טעמא דתנא קמא [דף ו עמוד ב] שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר
על הפסח שני, שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, וכתיב ויהי אנשים אשר היו
טמאים לנפש אדם. ורבן שמעון בן גמליאל? אמר לך: איידי דאיירי במילי דפסחא, מסיק
להו לכל מילי דפסחא. מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? שהרי משה עומד בראש החדש
ומזהיר על הפסח, שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, וכתיב דברו אל כל עדת ישראל לאמר
בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת וגו'. ממאי דבריש ירחא קאי? דילמא בארבעה
בירחא או בחמשה בירחא קאי! - אלא אמר רבה בר שימי משמיה דרבינא: מהכא, וידבר ה' אל
משה במדבר סיני בשנה השנית... בחדש הראשון, וכתיב: ויעשו בני ישראל את הפסח
במועדו. - הכא נמי, ממאי דבריש ירחא קאי? דילמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא קאי!
- אמר רב נחמן בר יצחק: אתיא מדבר ממדבר. כתיב הכא במדבר סיני וכתיב התם וידבר ה' אל
משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני. מה להלן בראש חדש - אף כאן בראש חדש.
[1] בכל
הסוגיה נזכר, זקוק לבער, אין זקוק לבער, וכך היא גירסת הרי"ף ורבנו חננאל,
אולם הרמב"ם דקדק בדברים, וביאר את הסוגיה כעוסקת בצריך לבדוק או אין אין
צריך לבדוק, ולכך כוון התלמוד באומרו צריך לבער או לא צריך לבער, כי אם לא יבדוק
ממילא גם לא יבער.
[2] הרמב"ם
לא כתב זאת להלכה, כי התלמוד עוסק שיש ציבור גדול שאינו יודע הלכות פסח, ולהם
חכמים תיקנו, שהרב ידרוש להם שלושים יום, אבל אם יש ציבור קטן רציני, ויודעים את
הלכות הפסח, אין לקבוע הלכה, שהרב חייב ללמדם שלושים יום קודם החג, דוקא את הלכות
הפסח, והתלמוד התכוון לכתוב הדרכה נכונה, ולא חובה הלכתית. ובשו"ע כתב
(תכט,א): "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה