דכולי עלמא מיהא, מעיקרא בעינן לברוכי, מנלן? - דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא? אמר רב נחמן בר יצחק: דאמר קרא וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי. אביי אמר: מהכא, והוא עבר לפניהם. ואי בעית אימא: מהכא, ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. בי רב אמרי: חוץ מן הטבילה ושופר. בשלמא טבילה - דאכתי גברא לא חזי, אלא שופר מאי טעמא? וכי תימא: משום דילמא מיקלקלא תקיעה. אי הכי - אפילו שחיטה ומילה נמי! - אלא אמר רב חסדא: חוץ מן הטבילה בלבד איתמר. תניא נמי הכי: טבל ועלה, בעלייתו אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה.
ברכות יא,ב-ג
...וכל מצות עשה שבין אדם להקדוש ברוך הוא, בין מצוה שהיא חובה, בין מצוה שאינה חובה - מברך עליה, קודם לעשייתה.
וכן כל המצוות שהן מדברי סופרים - בין מצוות שהן חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה והדלקת נר שבת והדלקת נר חנוכה, בין מצוות שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידיים - מברך על הכול קודם לעשייתן, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות...
שם הלכה ה
העושה מצוה, ולא בירך – אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת, מברך אחר עשייה; ואם דבר שעבר הוא, אינו מברך. כיצד: הרי שנתעטף בציצית, או שלבש תפילין, או שישב בסוכה, ולא בירך תחילה – חוזר ומברך אחר שנתעטף, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית; וכן מברך אחר שלבש תפילין, להניח תפילין, ואחר שישב בסוכה, לישב בסוכה. וכן כל כיוצא באלו.
שם הלכה ז
אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה לעולם, אלא טבילת הגר בלבד - שאינו יכול לומר, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, ועדיין לא נתקדש ולא נצטווה, עד שיטבול; לפיכך אחר שיטבול, מברך על הטבילה, מפני שהיה דחוי מעיקרו, ולא היה ראוי לברכה.
רש"י
דאכתי גברא לא חזי - כגון טבילת בעלי קרי, דקיימא לן בברכות (כ, ב) שאסור בדברי תורה ובברכה, דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין לדברי תורה, ומשום ההוא טבילה תקון בכל הטבילות ברכתן לבסוף[1].
רי"ף
ומפרשי לה רבנן דבטבילת גר בלבד אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואחר כך טובלין דהא קיימא לן נדה קוצה לה חלתה ומחייבא לברוכי להפריש חלה. ותנן נמי זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז צריכין טבילה טעמא דראה קרי ופלטה ש"ז הא לא ראה קרי ולא פלטה ש"ז קורין ומתפללין ואין צריכין טבילה.
[1] טבילה
שבסוגיה הוא טבילת הגר (רי"ף). וגם אם נפרש טבילת בעל קרי בזמן שהיתה תקנה
לבעל קרי לטבול, אין ללמוד מכך לשאר טבילות של המחוייבים טבילה, מפני שהכלל הוא
היכן שאמרו אמרו, והיכן שלא אמרו לא אמרו. ובודאי שאין ללמוד מכאן לברך אחרי
נטילת ידים, והיא ברכה לבטלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה