בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר, על מי לבדוק? על המשכיר לבדוק - דחמירא דידיה הוא, או דלמא על השוכר לבדוק - דאיסורא ברשותיה קאי? - תא שמע: המשכיר בית לחבירו - על השוכר לעשות לו מזוזה. התם, הא אמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר היא, הכא מאי? - אמר להו רב נחמן בר יצחק, תנינא: המשכיר בית לחבירו, אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר - על המשכיר לבדוק, ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק.
מזוזה ה,יא
המשכיר בית לחברו - על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה, אפילו היה נותן שכר על קביעתה: מפני שהמזוזה חובת הדר היא, ואינה חובת הבית. וכשהוא יוצא, לא ייטלנה בידו וייצא; ואם היה הבית לגוי, הרי זה נוטלה כשייצא.
חמץ ומצה ב,יח
המשכיר בית לחברו - אם עד שלא מסר המפתח חל ארבעה עשר, על המשכיר לבדוק; ואם משמסר המפתח חל ארבעה עשר, על השוכר לבדוק. המשכיר בית בחזקת שהוא בדוק, ונמצא שאינו בדוק - על השוכר לבדוק, ואינו מקח טעות, ואפילו במקום שבודקים בשכר, שהרי מצוה הוא עושה.
בעו מיניה מרב
נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר, חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק?
למאי נפקא מינה? - לישייליה! [כאן בסוגיה, הצרכנו לשואלו] דליתיה להאי דלשיוליה,
לאטרוחי להאי מאי? -[1] אמר להו רב נחמן בר
יצחק, תניתוה: הכל נאמנים על ביעור חמץ, אפילו נשים אפילו עבדים אפילו קטנים. מאי
טעמא מהימני - [דף ד עמוד ב]
לאו משום דחזקתו בדוק? דקסבר: הכל חברים הם אצל בדיקת חמץ. דתניא: חבר שמת והניח מגורה מליאה
פירות, אפילו הן בני יומן - הרי הן בחזקת מתוקנים. - וממאי? דילמא שאני הכא
משום דקאמרי הני. - אטו אמירה דהני מידי מששא אית ביה? [כאן בסוגיה, אין נאמנות
לאמירת נשים עבדים וקטנים] - אלא מאי - דחזקתו בדוק, האי הכל נאמנים? כל הבתים
בחזקת בדוקין בארבעה עשר מיבעי ליה! - אלא מאי - משום אמירה דהני [כאן בסוגיה, יש
נאמנות לאמירת נשים עבדים וקטנים, שלא כמו שחשבנו לעיל], הא לא אמרי הני - לא,
תפשוט מיניה דאין חזקתו בדוק! - לא, לעולם אימא לך חזקתו בדוק [ואין צורך לשאול האם הוא בדוק, שלא כמו
שחשבנו לעיל], והכא במאי
עסקינן - דמוחזק לן דלא בדק, וקאמרי הני בדקיניה [כאן בסוגיה, יש נאמנות
לאמירת נשים עבדים וקטנים].
מהו דתימא: לא להימנינהו רבנן, קא משמע לן: כיון דבדיקת חמץ מדרבנן הוא,
דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה - הימנוהו רבנן בדרבנן.
מעשר י,ב
כל תלמיד חכמים - נאמן לעולם, ואינו צריך בדיקה אחריו; ובניו ובני ביתו ועבדיו ואשתו של תלמיד חכמים, הרי הן כתלמיד חכמים ונאמנין.
תלמיד חכמים שמת, והניח פירות - אפילו באותו היום כינסן, הרי הן בחזקת מתוקנין.
חמץ ומצה ב,יז
המשכיר בית סתם בארבעה עשר - הרי זה בחזקת בדוק, ואינו צריך לשאול; ואם הוחזק זה המשכיר שלא בדק, ואמרה אישה או קטן, אנו בדקנוהו - הרי אלו נאמנין: שהכול נאמנים על ביעור חמץ, והכול כשרין לבדיקה, ואפילו נשים ועבדים, וקטנים - והוא, שיהיה קטן שיש בו דעת לבדוק.
איבעיא להו: המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק, ומצאו שאינו בדוק מהו? מי הוי כמקח טעות, או לא? - תא
שמע, דאמר אביי: לא מיבעיא
באתרא דלא יהבי אגרא ובדקו - דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בגופיה, אלא אפילו
באתרא דיהבי אגרא ובדקו - דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה [אפילו
במקום שנוח לבני אדם לקיים מצוה בממונם, אם הוצרך לקיים מצוה בגופו, זכה במצוה,
ואינו יכול לטעון שהוא מקח טעות].
חמץ ומצה ב,יח
...המשכיר בית בחזקת שהוא בדוק, ונמצא שאינו בדוק - על השוכר לבדוק, ואינו מקח טעות, ואפילו במקום שבודקים בשכר, שהרי מצוה הוא עושה.
[1] בשו"ע
כתב (או"ח תלז,ב): "השוכר בית מחבירו
בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק, אם הוא בעיר
שואלו אם בדקו; ואם אינו בעיר, חזקתו בדוק ומבטלו בלבו ודיו". אולם
ברמב"ם נזכר במפורש שאינו צריך לשאול אותו, וראה בתלמוד בהערות בסוגרים
מרובעים, שביארנו כיצד התלמוד חזר בו מסברא זו, והבית בחזקת בדוק, ואין צורך
לשאול. ואף שרבנו חננאל לא הזכיר שאלה זו אין לומר שלא היתה בגירסתם כדברי הרב
יוסף עמר בהערתו על התלמוד, אלא שאלה זו היתה בגירסת רבנו חננאל והרמב"ם,
ולפיכך הרמב"ם כתב בדבריו שאין צורך לשאול, כי למד ממסקנת הסוגיה, שחזרנו משאלה
זו שנזכרה בתחילת הסוגיה, ולפיכך הדגיש זאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה