מפגש דמיוני מרתק ומרגש
בהודעה הבאה נצביע על חוסר ידע של מחבר הזוהר בנוגע ליחוסי הדורות של החכמים
שהוא מביא בספרו, בדברינו נצביע על מפגש דמיוני שהוא מתאר בין רבי זירא
לרבי אלעזר בן ערך.
רבי זירא ור' אלעזר בן ערך מעולם לא ראו זה את זה, כי ר' אלעזר בן ערך גם קדם
לרשב"י, והוא תנא בן הדור השני (רשב"י הוא תנא בן הדור הרביעי), ואילו
ר' זירא הוא אמורא בן הדור השני, וביניהם יש הפרש של 200 שנה, אבל מחבר הזוהר לקח
את השמות ויצר ביניהם מפגש דמיוני מרתק ומרגש.
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א
רבי זירא עאל קמי רבי אלעזר בן ערך אשכחיה דהוה יתיב
ועינוי נבעין מיא והוה מרחיש בשפוותיה ובכי חזר לאחורוי רבי זירא. אמר לשמשיה מאי
האי דיתיב מר ובכי אמר תרי זמני עיילינא לקרבא גבוי ולא יכילנא. עד דהוו יתבי חמון
ליה דעאל לאדריה עד דנחת הוה קליה אזיל בביתא ובכי. שמע דהוה אמר אבנא אבנא אבנא
קדישא עילאה על כל עלמא בקדושתא דמארך. זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותבא גולמי
מסאבין [פי' גופות טמאים] עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך ווי לעלמא
בההוא זמנא. נחת ויתיב בסולסלניה א"ר זירא לשמשיה זיל ואימא ליה למר
אי איעול קמיה. עאל שמשיה אמר הא רבי זירא הכא לא אשגח ביה ולא זקיף עינוהי לבתר
אמר. רבי זירא ליעול ואת תיב לבר עאל ר' זירא וארכין ברכוי ויתיב קמיה חמא ר'
אלעזר בטש ברגליה אמר קום מהתם ותיב כארחך קם ויתיב כארחיה. א"ר זירא האי
דמר דהוה בכי מאי חזא אמר ארכבתא תבירא סגיאה דכל עלמא חזינא ההוא אבנא יקירא
קדישא דמינה אשתיל עלמא וההוא אבנא הוה דשוי יעקב רישיה עלה. וכי אבנא דמינה אשתיל
כל עלמא והוה רישיה משקעא בתהומא רבא היך יכיל יעקב לנענעה לה אלא ההוא אבנא
זוייתיה משקען בתהומא רבא ורישיה אתמגוס בבי מקדשא ועלה קדש קודשין ושכינתא יקרא
עילאה עלה הה"ד משם רועה אבן ישראל ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה. כד
אתא יעקב קרא ההוא שמא קדישא ונסבה מכאן ושויה בההוא אתר דקדש קדשין הוה תמן. אמר
רבי זירא אנא שמענא בשם ר' בו דאמר רזא דמלה בהאי ולא אדכרנא. א"ר אלעזר
אי רבי זירא דעתי אחיס עלך ודילמא האי מלה שמעת וכך הוא ברירא דמלתא דכתיב ויקח
מאבני המקום [אבן] אחת מאבני המקום מאיזה מקום ממקום הידוע שהוא מקום התהום ששם
אבנים ששוחקים מים לכל העולם הה"ד אבנים שחקו מים [איוב יד] האבן הזאת היתה
עיקר לכלם והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש ויעקב לא היתה כוונתו על שום אחת
מהן אלא עליה משום דרמיזא ליה רמיזא. מה היא הכל אשתיל מינה כך יעקב כל עלמא אשתיל
מניה. באותה שעה ויקח מאבני המקום שהיא עיקר כל העולם וישם מראשותיו שם בלבו שהיא
מראשותיו דוגמת זה כזו מיד וישכב במקום ההוא. כלומר נתישבה דעתו באותו מקום. וסימן
ידוע לקח אמר זו היא דוגמא שלי ואם לזו תהיה שום מעלה בידוע שיהיה לי מעלה ועל כך
שם לבו עליה ונדר נדר דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה כלומר אם האבן הזאת אשר שמתי
מצבה יהיה בית אלהים מיד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. נדר המעשר. א"ר זירא
הא ודאי שמענא. א"ל על האי אתקרי אבן ישראל כלומר נקראה כך על שמו על שנתן
לבו ועיניו עליה. והקב"ה עשה אותה בית עולמים ושם היתה שכינתו. ועל דא בכינא
דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגרי מיתייא מאן לא יבכי ווי לעלמא
ווי לההוא זימנא ווי לההוא דרא. בכה כד בקדמיתא אתנח ואשתיק לבתר חזר ואמר ווי
לאינון דיהון זמינין בעלמא כד יתער מלכא עילאה דעלמא. בכה רבי זירא אמר מלאכא
קדישא ידע דין יאות הוא למבכי עלה. זכאין אתון צדיקיא דאתין קדישין בעלמא דין
ובעלמא דאתי: (ע"כ זהר חדש)
מסופר כאן על ר' זירא שנפגש עם ר' אלעזר בן ערך והוא אמר שמועה בשם ר' בו, ר'
בו איננו קיים בשום מקום, והוא ר' אבא, ר' אבא זה ניתן לפרשו בכמה אופנים, או שהוא
חברו של ר' זירא שעלה אתו מבבל לא"י, כמסופר בכתובות קיב וכשהגיע לעכו הוא
נישק את הסלעים, או שהוא רב והוא אמורא בן הדור הראשון, תלמיד תלמידו של
רשב"י.
כך או כך מידי אנדרלמוסיה מוחלטת לא יצאנו, ומה שכתבנו הוא אפס קצהו מאותה
מערבולת דורות המצויה בזוהר על כל חלקיו.
***
מפגש מחומש
בהודעה
הבאה נביא מספר הזוהר סיפור בו יהיה מפגש עם 5 דמויות, בסיפור יופיעו, ר' אלעזר בן
ערך, ר' חגי, ר' דוסתאי, רשב"י, ור' יצחק.
בשביל
הסדר הטוב נכתוב קצת על יחוסי הדורות
1- ר'
אלעזר בן ערך הוא תנא בדור השני, הוא מעולם לא ראה את רשב"י שהיה 2
דורות אחריו, הוא נפטר בגיל צעיר, ר' יהושע אמר לר' עקיבא (רבו של רשב"י)
אילו היית בימי אלעזר בן ערך והשבת תשובה זו (תוספתא נדרים ו,ה), נמצא שגם
ר"ע לא ראה את ר' אלעזר בן ערך, בודאי שתלמידו רשב"י לא ראה אותו.
2-
רשב"י הוא תנא בדור הרביעי, למד אצל ר' עקיבא.
3- ר'
חגי הוא אמורא בבלי בן הדור השלישי והרביעי, והוא עלה מבבל לא"י, בבבל
הוא למד אצל רב הונא, ואילו בא"י הוא למד אצל ר' זירא.
תלמוד
בבלי מסכת מועד קטן דף כה עמוד א
כי
אסקוה להתם [כשהעלו את ארונו של רב הונא מבבל לארץ ישראל] אמרו ליה לרבי
אמי ולרבי אסי: רב הונא אתי. אמרו: כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה,
השתא אתינן הכא אתא בתרין? אמרו להו: ארונו בא. רבי אמי ורבי אסי נפוק, רבי אילא
ורבי חנינא לא נפוק. איכא דאמרי: רבי אילא נפק, רבי חנינא לא נפק. ... אמרי: היכא
נינחיה? רב הונא ריבץ תורה בישראל ורבי חייא ריבץ תורה בישראל הוה [רצו להכניסו
למערת הקבורה של ר' חייא]. מאן מעייל ליה? אמר להו רב חגא: אנא מעיילנא
ליה, דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי, ומשמע
ליה קמיה וידעי בעובדיה. דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין, ויתיב עלה ארבעין תעניתא.
עייליה, הוה גני יהודה מימיניה דאבוה, וחזקיה משמאליה. אמר ליה יהודה לחזקיה: קום
מדוכתיך, דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא. בהדי דקאים - קם בהדיה עמודא דנורא, חזייה
רב חגא, איבעית. זקפיה לארוניה ונפק, אתא. והאי דלא איענש ענש - משום דזקפיה
לארוניה דרב הונא. (ע"כ תלמוד בבלי)
כשהגיע
ארונו של רב הונא מבבל לארץ ישראל, התנדב ר' חגי (רב חגא) להכניסו למערת הקבורה של
ר' חייא, כי הוא שימשו בבבל, והוא מביא מעשה בשמו על שהתהפכה לו רצועה והתענה על
כך, מוכח שר' חגי עלה מבבל לא"י, ובבבל הוא למד אצל רב הונא רבו.
היה עוד
אמורא ארצישראלי בעל אגדה בדור הרביעי, שנקרא ר' חגי בן אלעזר, אבל עליו לא מסופר
שעלה מבבל לא"י.
4- ר'
יצחק, בשם זה היו הרבה חכמים, ר' יצחק הקדום ביותר היה בתקופת רשב"י,
והיו גם חכמים בשם ר' יצחק בתקופת האמוראים של ר' חגי.
5- ר'
דוסתאי, בשם זה היו 5 חכמים, ביניהם קדומים אפילו בתקופת ר' אלעזר בן ערך, וביניהם
מאוחרים אפילו בתקופת ר' חגי.
***
כעת,
אם נמצא סיפור שבו יופיעו כל הדמויות הנ"ל, הרי שסיפור זה הוא דמיוני לחלוטין
1- ר' דוסתאי יכול לפגוש את ר' אלעזר בן ערך כי שניהם תנאים קדומים, אבל ר' חגי לא
יכול לפגוש את שניהם כי הוא אמורא המאוחר מהם ב- 200 שנה!!!
2- ר'
אלעזר בן ערך לא יכול להביא מימרה בשם ר' יצחק, כי ר' יצחק היותר קדום היה בתקופת
רשב"י, ור' אלעזר בן ערך לא ראה אותו ולא שמע את מימרותיו!!!
3-
ניתן למצוא סיפור על עלייתו של ר' חגי מבבל לא"י, כי סיפור זה תואם את
התלמוד, אבל ר' חגי זה לא יכול ללמוד תורה מרשב"י, כי ביניהם היה הפרש של 150
שנה!!!
4- ר'
חגי לא יכול לפגוש את ר' אלעזר בן ערך ואת רשב"י, כי אם הוא היה בדורו של ר'
אלעזר בן ערך א"כ לא ראה את רשב"י, ואם הוא בדורו של רשב"י
א"כ לא ראה את ר' אלעזר בן ערך!!!
***
בספר הזוהר הובאו 2 סיפורים
בסיפור
הראשון מסופר, על ר' דוסתאי שעמד ללכת אצל ר' אלעזר בן ערך, ור'
חגי ביקש להצטרף אליו, אבל הוא לא נענה לבקשתו אלא לאחר שר' חגי הוכיח את
בקיאותו בתורת הסוד, כשהגיעו לר' אלעזר בן ערך הוא בחן את שניהם, ולבסוף הוא ביאר
להם מימרה בשם ר' יצחק.
בסיפור השני מסופר, שר' חגי נשלח מבבל ללמוד תורה אצל רשב"י,
אבל מרוב ענוה הוא העלים את ידיעותיו מהחברים.
***
כעת למקורות
זוהר
חדש כרך א (תורה) פרשת לך לך דף מג עמוד א
ת"ר
זמנא חדא אזל רבי דוסתאי למחמי לר' אלעזר בן ערך אזדמן ליה רבי חגי.
א"ל לימא לן מר אורחא דתקנא קמיה למאן אזל א"ל למחמי סבר אפי יומין
א"ל מאן הוא א"ל מאן דנחתין קמיה רברבי עילאי דמלכא בריך הוא. א"ל
ניחא ליה למר דאיזיל עמיה לאורחיה. א"ל אי תיכול למסבר סברא למאי דתשמע
זיל ואי לא סטי אבתרך כי היכי דלא תענש א"ל לא ליחוש מר להאי דהא שמעית
מילתא דרזא עילאה ואסתכלית ביה וסברית סברא. א"ל ומאי היא. א"ל שמעית
האי רזא דהאי פסוקא הנה מטתו שלשלמה היא כורסייא יקרא דמלכא דשלמא כולא דיליה.
ששים גבורים סביב לה אלין שתין רברביא משמשין עילאין קדישין דאינון משמשין גבי
כורסא יקרא דמלכא עילאה. מגבורי ישראל דאינון ממנן תחות שולטנא רברבא קדישא מיכאל
אפוטרופסא דישראל בגין דאינון תחות ידיה כלהו רברבין אפוטרופין דישראל הה"ד
מגבורי ישראל. א"ל ר' דוסתאי יאות אנת יתיר מני למיזל למחמי סבר אפי יומין.
אזלו כד מטו לגביה וחמא לון אמר לשמשיה זיל ואימא לון דכורסייא דתלת קיימא מאי היא
בלא חד. שמע רבי דוסתאי אסתכל בנפשיה מילתא ואמר לשמשא זיל ואימא ליה למר דלאו
למגנא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה דא דוד מלכא דאיהו רביעאה. אזל שמשיה
וא"ל האי מילתא א"ל מימר שפיר קאמרת אלא זיל ואימא ליה אן געלו ביה בדוד
דאמר אבן מאסו הבונים. א"ל לר' חגי שמעת בהאי מילתא פתגם א"ל תלת ענייני
שמעית חד הוא דרשא א"ל לאו לדרשא קא אתינא הכא. דעובדא דישי ובנוי שמענא....
אתא ר' דוסתאי ונשקיה ברישיה. שמע רבי אלעזר ונפק לגביהון אמר אתון מאריהון
דמתיבתא עילאה פלגותא ושלימתא אייתו גבאי ותחמון ותיחון. מה דלא הוה גלי לעלמין
דכתיב כי לא יראני האדם וחי. ואתון תחזון ותיחון. יתבון קמיה אשתיק ואינון
אשתיקו עאל לאדרונא שמע ההוא קלא דהוה אמר אימא לון מה דאינון בעאן דזכאין אינון
עד דנחית רמש ליליא. אכלו עד דהוו אכלי אשתיק ואינון אשתיקו כד אכלו קמו למשכב אמר
לון אי אית מנכון דשמע מילתא לימא לי. פתח רבי דוסתאי ואמר אנן סברא נסבור
וטיבו למינדע את אימא לן. אמר לון שמעתון האי מילתא דא"ר יצחק כל
הקורא ק"ש כתקנה על מטתו נשמתו עולה לשוט בארץ החיים הה"ד ששים גבורים
סביב לה מגבורי ישראל אמרו ליה לימא מר. אמר לון בק"ש אית שתין אתוותא ידיעאן
עד ובשעריך ועל כל את ואת אית סוד יקרא דמלכותא קדישא דשליטא עילאה. ופולחניה דבר
נש קמיה עד דיקרב דעתיה לכורסי יקרא דמלכותא קדישא...(ע"כ זוהר חדש)
זוהר
כרך ג (במדבר) פרשת שלח לך דף קנח עמוד א
שאילו
ר' חזקיה ורבי ייסא עליה, אמרו מה שמיה דההוא ב"נ אמרו ר' חגי הוא
וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי
ושאר חברייא א"ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה
דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא (שם) ראית איש חכם
בעיניו תקוה לכסיל ממנו, ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה
איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא, (ע"כ זוהר)
***
פטורים
המתרצים מלהביא את שיבושיהם, שר' חגי איננו ר' חגי המפורסם שעלה מבבל לארץ ישראל,
ור' יצחק איננו ר' יצחק הידוע לנו.
כי אם
ר' חגי איננו ר' חגי, ור' יצחק איננו ר' יצחק, גם רשב"י איננו רשב"י,
ור' אלעזר בן ערך איננו ר' אלעזר בן ערך.
מלבד
זאת שרבינו גרשום מאור הגולה, כבר גזר חרם על אותם משבשי הספרים.
***
מסגרת היסטורית או שמות בצורה אקראית
בהודעה
הבאה נמשיך לדון אודות שמות האמוראים המופיעים בספר הזוהר, אבל הפעם נתייחס לתופעה
בצורה יותר עמוקה, כי נוכחתי לראות שכל אלה התומכים בקדמות ספר הזוהר ויחוסו
לרשב"י, כאשר שואלים אותם על שמות האמוראים שבזוהר, הם מיד משיבים מה בכך,
וכי בשאר ספרות חז"ל אין שמות תנאים ושמות אמוראים, כיוון שכן גם ספר הזוהר
כך הוא, יש בו שמות תנאים ושמות אמוראים, ככל שאר הספרים, ומדוע יגרע חלקו מחלקם.
בהודעה
הבאה נבאר, שבדיוק תופעה זו והמעקב אחריה, היא שתלמד אותנו להבחין בין ספר אמיתי
ומקורי שהשמות שבו הם אמיתיים והמימרות שבו יצאו מידי בעלי השמות, לבין ספר מזויף
שהשמות שבו הם סתם המצאה, והמימרות שבו לא יצאו מידי בעלי השמות, אלא השמות נבחרו
סתם כך באקראי, בכדי שיהיה אפשר לייחס את המימרה לקדמונים.
בתמציתיות,
השמות שמופיעים בכל ספרות חז"ל האותנטית מופיעים עם מסגרת היסטורית,
ואותה מסגרת היסטורית היא המוכיחה על אמיתותם, ואילו השמות שבספר הזוהר מופיעים באקראי
ותפזורת, ותופעה זו היא ההוכחה היותר גדולה שהספר מזויף.
ביאור
הדברים, מי שיבלוש אחרי השמות שבתלמוד, יגלה שכאשר יש מחלוקת או כמה חכמים המביעים
דעה על נושא מסוים, אותו מקבץ של חכמים בני אותו דור יופיע במסגרת מוגדרת,
ומחבר התלמוד יצטט את רשימת אותם חכמים, ולאחר מכן הוא ימשיך לצטט מקבצים אחרים
של חכמים בני אותו דור, ויניחם זה לצד זה, אבל לאורך כל התלמוד המסגרת
ההיסטורית של קבוצות החכמים ישמר.
לעומת
זאת בספר הזוהר אין מסגרת היסטורית, יופיעו בו רשב"י ר' יוסי ר' יוחנן
ורב דימי כולם יחדיו כאילו הם מביעים את דעתם על נושא מסוים, וכאילו הם כולם
יחדיו שהו בבית מדרש אחד והביעו את דעתם.
לפני
שנמשיך ונביא 2 קטעים מהתלמוד הבבלי מול קטעים מספר הזוהר, נכתוב את המשל
"ספר המבקרים של המוזיאון".
***
ספר
המבקרים של המוזיאון
לאחר
צאתו של רשב"י מהמערה, שמעה מלכות רומי על אותם סודות נשגבים שהוא גילה
במערה, והיא החליטה להקים מוזיאון לחכמת הקבלה בקיסריה, באותו מוזיאון היה ספר
מבקרים רחב מידות, וכל חכם מחכמי ישראל שהיה לו מה לומר אודות הקבלה הוזמן אליו,
והוא כתב בו את דברי חכמתו.
בספר
המבקרים הנ"ל הופיע ר' אבא וסיפר את כל סיפור חבורתו המופלאה של רשב"י,
וגם ר' יהושע בן לוי האמורא הופיע בו וביאר את דבריו, וגם ר' יוחנן ור' אבהו
האמוראים הופיעו בו, וגם רב הונא ורב דימי האמוראים הופיעו בו, וגם הם כתבו את
דבריהם באותו ספר מבקרים.
לאחר
מותם של כל אותם חכמים, החליטה הנהלת המוזיאון לפרסם את ספר המבקרים הנ"ל,
ולאות כבוד לחכמת הקבלה היא החליטה לקרוא לו "ספר הזוהר".
כעת אם
נפתח את אותו ספר מבקרים, ונבדוק איך מופיעים בו השמות, נגלה שהם מופיעים בתפזורת
גמורה, ר' אבא יופיע ויספר את סיפור החבורה של רשב"י, ולצידו יופיע מיד ר'
יוחנן האמורא, ולצידו יופיע מיד ר' אבהו האמורא, ולצדו רב הונא ורב דימי האמוראים.
מדוע?
כי ספר זה הוא יצירה של דורות על גבי דורות, וכל דור הוסיף בו את הגיגיו, ורק
המחבר אסף וכינס את כל אותם דעות והניחם זו לצד זו, אבל אליבא דאמת, כל חכם מאותם
חכמים כתב את דעתו בדורו, והמחבר אסף וכינס את כל הדעות וחיברם.
אם
ננסה לחפש באותו ספר קשר בין התנאים זה לזה, או קשר בין האמוראים זה לזה, לא
נמצא!!! מדוע? כי כאמור מעולם לא היה קובץ נפרד של תנאים, וקובץ נפרד של אמוראים,
אלא השמות קובצו באותו ספר מבקרים, ולאחר שנים רבות בחרה הנהלת המוזיאון לפרסם את
הספר.
***
כעת
נעתיק 2 קטעים מהתלמוד הבבלי, הראשון ממסכת שבת, הסיפור שמופיע לאחר צאתו של
רשב"י מהמערה, והשני ממסכת סנהדרין, פולמוס אודות תחיית המתים מהתורה,
ואח"כ נביא קטע מהזוהר ונבאר את הדברים.
תלמוד
בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
שמע רבי
פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה [ר' פנחס בן יאיר חתנו של רשב"י שמע על
צאתו של רשב"י מהמערה והוא יצא לקראתו], עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה
לבישריה, חזי דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה.
אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! - אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך
- לא מצאת בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא - הוה מפרק
ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא
- הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי. אמר: הואיל
ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא,
דכתיב (בראשית
לג) ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. (בראשית לג)
ויחן את פני העיר אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן
להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.
[מכאן
המשך הסיפור על רשב"י] אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני? - אמרו ליה: איכא דוכתא
דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי. אמר: איכא איניש דידע דאיתחזק
הכא טהרה? אמר ליה ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה. עבד
איהו נמי הכי, כל היכא דהוה קשי - טהריה, וכל היכא דהוה רפי - צייניה. (ע"כ
תלמוד)
התלמוד
מספר על צאתו של רשב"י מהמערה, ור' פנחס בן יאיר חתנו יצא לקראתו, הוא לקחו
לבית המרחץ, ורשב"י סיפר על התורה המרובה שהוא למד והחכים במערה. רשב"י
החליט לתקן תקנה לרגל המאורע, והוא הלך וטיהר מקומות שעד היום היה לגביהם ספק
טומאה.
באמצע
קטע זה הכניס התלמוד מחלוקת אמוראים, רב שמואל ור' יוחנן, מה תיקן יעקב אבינו
בבואו לשכם, אם נשים לב, מחלוקת האמוראים נזכרה לבד, והסיפור על רשב"י נזכר
לבד, כי לפני מחבר התלמוד היו 2 קבצים, קובץ המעשה על רשב"י, וקובץ המחלוקת
של האמוראים על תקנת יעקב אבינו, הוא הלך וכתבם זה בצד זה, ותקע את מחלוקת
האמוראים באמצע הסיפור, אבל למרות המערבולת הוא שמר על יחוסי הדורות, סיפור
רשב"י לבד, ומחלוקת האמוראים לבד.
תלמוד
בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד ב
דאמר
רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה
- שפתותיו דובבות בקבר, שנאמר דובב שפתי ישנים. עד שאמר להם מקרא זה: (דברים
י"א) אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם, לכם לא נאמר אלא להם - מיכן לתחיית המתים
מן התורה. ויש אומרים: מן המקרא הזה אמר להם: (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם
חיים כלכם היום (פשיטא דחיים כלכם היום, אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים - אתם
חיים). מה היום כולכם קיימין - אף לעולם הבא כולכם קיימין.
שאלו
רומיים את רבי יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים,
ויודע מה שעתיד להיות? אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר (דברים ל"א)
ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם זה וזנה. - ודילמא, וקם העם הזה וזנה? -
אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות.
איתמר
נמי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה
מתים, ויודע מה שעתיד להיות - שנאמר, הנך שכב עם אבתיך וקם וגו'.
תניא,
אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותים, שהיו
אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להן: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם
כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר (במדבר ט"ו) הכרת
תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת - בעולם הזה, עונה בה לאימת? לאו לעולם הבא?
אמר
ליה רב פפא לאביי: ולימא להו תרוייהו מהכרת תכרת! - אינהו
הוו אמרי ליה: דברה תורה כלשון בני אדם.
כתנאי:
הכרת תכרת, הכרת - בעולם הזה, תכרת - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי
ישמעאל: והלא כבר נאמר (במדבר ט"ו) את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה
עולמים יש? אלא: ונכרתה - בעולם הזה, הכרת - לעולם הבא, הכרת תכרת - דברה תורה
כלשון בני אדם. בין רבי ישמעאל ובין רבי עקיבא עונה בה מאי עבדי ביה? - לכדתניא:
יכול אפילו עשה תשובה - תלמוד לומר עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. (ע"כ
תלמוד)
אם
נתבונן, ר' יוחנן מביא מימרה בשם רבו האמורא ר' שמעון בן יהוצדק. הרומים שואלים את
ר' יהושע בן חנניה התנא מהדור השני. ר' יוחנן מביא שמועה בשם רשב"י, הוא לא
מובא כחולק עליו או כבן דורו כאילו ראהו, אלא גם לאחר 100 שנה הגיעו אליו שמועות
בשמו והוא מצטט בשמו. ר' אליעזר בר' יוסי האמורא מהדור החמישי מספר על ויכוחו עם
הכותים. רב פפא מדבר עם אביי ושניהם אמוראים. ר' עקיבא חולק על ר' ישמעאל ושניהם
תנאים.
***
לעומת
סדר מופתי זה, אם ננסה לבדוק בספר הזוהר עצמו איך מופיעים שמות האמוראים, נגלה כי
רב דימי ורב הונא האמוראים מהדור החמישי מופיעים לצד רשב"י התנא מהדור
הרביעי, נדגיש שוב בספר הזוהר עצמו (ולא בזוהר חדש) מופיעים שמות של אמוראים בני
הדור החמישי לצד שמות של תנאים בני הדור הרביעי, ומי שידייק היטב יגלה שהזוהר השיח
לפי תומו כי ר' יוחנן ורב דימי האמוראים באו לשאול את רשב"י כאשר הוא הגיע,
אמוראים שואלים את התנאים.
זוהר
כרך ב (שמות) פרשת שמות דף טז עמוד ב
אמר רב
הונא אמאי אשתעבידו ישראל בכל האומין בגין דישתאר בהון עלמא דאינון לקביל כל
עלמא וכתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד,
זוהר
כרך ב (שמות) פרשת שמות דף כא עמוד ב
א"ר
יוחנן בעשרה דרגין (ויקרא רפ"ב ע"ב) אשתכלל דכתיב
(במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא ולא נאמן ביתי, זכאה חולקיה דב"נ דמריה אסהיד כדין
עלוי, אמר רב דימי והא כתיב (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואמר ריב"ל
בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם א"ל ודאי שפיר קאמרת אשתיק, כד
אתא רשב"י אתו שאילו קמיה האי מלה פתח ואמר קוטיפא דקרנטי אתערבא
באפרסמונא טבא ח"ו, אלא ודאי כך הוא באוה"ע קם ומנו בלעם, משה עובדוי
לעילא ובלעם לתתא משה אשתמש בכתרא קדישא דמלכא עלאה לעילא ובלעם אשתמש בכתרין
תתאין דלא קדישין לתתא ובההוא גוונא ממש כתיב (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם
הרגו בני ישראל בחרב, ואי סלקא דעתך יתיר זיל שאיל לאתניה אתא רבי יוסי
ונשק ידוי, אמר הא חמידא. (ע"כ זוהר)
***
כיוון
שהגענו עד הלום, ובלשנו היטב אחרי האופי של הספרים ואופן הופעת החכמים בהם, נמצא
שנגלתה לפנינו אבן בוחן יסודית בדבר בדיקה של ספרים ואמיתותם.
מחבר
הזוהר חשב, די לי שאני כותב שמות קדמונים, בכדי שיאמינו בני אדם כי דברים אלה הם עתיקים
וקדומים, אבל דבר אחד הוא שכח לעשות, מסגרת היסטורית!!!
כיצד
שמע רב אשי על מחלוקת ר' עקיבא ור' ישמעאל? כיצד שמע רב אשי על מימרותיו של ר'
יוחנן בשם רשב"י? כיצד שמע רב אשי על סיפור צאתו של רשב"י מהמערה? כיצד
שמע רב אשי על מחלוקת האמוראים מה תיקן יעקב אבינו בבואו לשכם?
הגיעו
אליו הרבה קבצי שמועות, משניות, ברייתות, קבצי אמוראים, והוא הלך וכתבם זה לצד זה,
וצורת כתיבתו מוכיחה על אותם קבצים שמהם העתיק, כי אותה מסגרת היסטורית מבצבצת
ועולה מבין דפי התלמוד ושאר ספרות חז"ל האותנטית.
לעומת
זאת, ספר הזוהר דומה לאדם שאינו מבחין בין הפסל לבין האדם האמיתי, הוא גם הלך ואסף
מלוא חופניו שמות של תנאים ואמוראים, ובדה לו מפגשים דמיוניים בין הדמויות, אבל
דבר אחד יסודי הוא לא עשה, מסגרת היסטורית, כי הוא מזכיר את השמות בצורה אקראית
וללא הבחנה, ונמצא שחוסר המסגרת ההיסטורית היא ההוכחה היותר גדולה לזיופו של
ספר הזוהר.
***
פטורים
הם מאמיני קדמות ספר הזוהר מלהתאמץ לכתוב את תירוציהם, לידי מחבר הזוהר הגיעו הרבה
מסורות בע"פ ממגוון רחב של אמוראים ותנאים, והוא הלך וכנסם זו לצד זו ויצר
ספר בו הם מביעים את דעתם על אותו נושא.
לא זאת
הדרך ולא זאת העיר, אין אף ספר בעולם בו יופיעו אנשים מדורות שונים, והם יתווכחו
ביניהם זה עם זה למרות שהם מימיהם לא ראו זה את זה ולא שמעו זה על זה, ולבסוף יבוא
המחבר המאסף ויצליח לחבר את כל ויכוחיהם לכדי ספר אחיד.
יש
בהיסטוריה מספיק ספרים שבהם מופיעים כינוסים של ויכוחים, אבל בכולם יש מסגרת
היסטורית, רק בספר המבקרים של המוזיאון או בספרים מזויפים כמו ספר הזוהר אין מסגרת
היסטורית, ועובדה זו היא ההוכחה היותר גדולה על זיופו של הספר.
סוף
דבר
חוסר
המסגרת ההיסטורית בספר הזוהר היא ההוכחה על זיופו.
ועוד
הערה
ר' פנחס בן יאיר היה חתנו של רשב"י כפי שמופיע בתלמוד, ולא חותנו כפי
שמופיע בספר הזוהר, אבל נמנעתי מלהזכיר טענה זו כי היא מפורסמת מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה