בהודעה
הבאה נרכז רשימה של נושאים מחשבתיים, שמקובל היום בעולם להצביע עליהם כדברים שבהם
טעה הרמב"ם. הדברים נכתבו למטרה לימודית, ולא להפחית מכבודו של הרמב"ם,
כי גדול האיש מאוד מאוד, גם אם מצאנו נקודות שלא דקדק בהם, כי זהו טבעו של עולם,
וזהו טבעו של לימוד.
1.
הגדרת הנשמה.
הרמב"ם סבר כמו אריסטו, שההשכלה של האדם נהפכת למציאות. כתוצאה מכך הוא חשב,
מה שנשאר מהאדם לאחר המוות זה 'השכל הנקנה', כלומר מאגר ההשכלות שרכש האדם. ועוד
סבר הרמב"ם, שיש 'שכל פועל', כלומר מאגר עולמי של כל ההשכלות הקיימות בעולם,
כי כאמור אצל הרמב"ם ההשכלה היתה נחשבת למשהו מציאותי. והשכל הנקנה של האדם
מתחבר למאגר ההשכלות, לשכל הפועל, וזהו עולם הבא לדעת הרמב"ם.
כיום
הוכח, שהאדם משכיל במוח, והשכלת האדם אינה יוצרת מציאות. ועוד הוכח שאין שכל פועל,
ואין מאגר השכלות עולמי שאליו מתחבר האדם.
בתלמוד
ברכות י,א נאמר שיש לאדם נשמה הנמצאת בכל גופו, והיא רואה ואינה נראית, והיא תשבח
את ה', ולפיכך אמר דוד חמש פעמים ברכי נפשי. [הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד?
- לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף
נשמה מלאה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית;
מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא
טהור - אף נשמה טהורה; מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים;
יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו]. נשמה היא
מציאות רוחנית הקיימת באדם מיום היוולדו, והיא מעורבת עם גופו, כי האדם מורכב מגוף
ונשמה, ובמותו של האדם תצא ממנו נשמתו לעולם הנשמות, וגופו ייקבר באדמה.
בתלמוד
ברכות ס,ב נאמר, כשמתעורר האדם משנתו יאמר אלהי נשמה..., כי כאמור האדם מורכב מגוף
ונשמה, והנשמה היא המשבחת את ה'. לפי הרמב"ם נשמה היא נשימה, כח החיות, ומה
שנשאר מהאדם זה הנפש, השכל הנקנה, וכאמור, אין לדברים אלו אחיזה במציאות
ובחז"ל.
2.
הגדרת עולם הבא. היוצא מהאמור בסעיף הקודם, לפי הרמב"ם השכל הנקנה,
הנפש, היא הזוכה לעולם הבא. והיא מתחברת למאגר הנפשות, כלומר לאותם מציאויות
שנוצרו מהשכלתם באלהות. ותגבר השגתם עוד ועוד בעולם הבא, באלהות. וזהו שכר העולם
הבא.
לפי
חז"ל בתלמוד, נשמתו של האדם עולה למעלה לעולם הנשמות, ושם היא פוגשת את כל
הנשמות שנפטרו, והיא מגיעה למדור הראוי לה, ועל פי מעשיה והשכלתה תקבל שכר או
עונש. היהדות אינה דוגלת רק בהשכלה, גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה. על פי
המעשים, ועל פי הידע שיש לאדם, הוא מתקן את נשמתו או מטנפה, וכך הוא מקבל שכר
בעולם הבא.
3.
הנבואה.
מאחר שהרמב"ם סבר שיש שכל פועל, מאגר השכלות עולמי, היוצא מכך, גם הנביא יקבל
את השגתו על ידי התחברות לאותו מאגר השכלות עולמי.
לפי
התנ"ך, ולפי חז"ל, האל מנבא את האדם ישירות, ואם תירצה אמור מדע המגיע
מהאל ללב האדם, אבל שכל פועל לא נזכר בכל התנ"ך וחז"ל.
4.
תורת התארים השליליים. בסוגיה זו של תורת התארים, צדקו דברי
הרמב"ם שאין לתאר את ה' בתארים גשמיים, כי הוא דבר והיפוכו, אם יש לה' תארים
גשמיים אם כן הוא גשמי. ולא ניתן לתאר את ה' בתארים גשמיים, ומצד שני לומר שאינו
גוף.
אולם
בכל מה שהאריך הרמב"ם לומר שיש לתאר את ה' בתארים שליליים ולא חיוביים, יש
להטוטנות מחשבתית ולא יותר. אם אני מתאר את ה', שהוא חי ולא כחיי בני האדם, משמעות
הדברים בעיני בני האדם היא זהה כמו שאומר שה' הוא לא מת. אם אני אומר ה' חכם ולא
כחכמת בני האדם, משמעות הדברים בעיני בני האדם היא זהה כמו שאומר שה' אינו טיפש.
ואדרבה התיאור החיובי הגדיר וכיוון את המחשבה בצורה יותר ממוקדת.
5.
המלאכים.
לפי דעת הרמב"ם אין בעולם מציאות של מלאך, שליח, שהוא שליחו של האל, והוא
בדרגה מעל דרגת בני האדם. שקיומו העיקרי הוא בעולם הנשמות, ושם ניתן לראותו
ולשומעו, ולפעמים הוא מגשים את עצמו גם לעולמנו השפל, והוא נגלה לעיני בני האדם
כאן בעולם הזה, כפי שכתוב בתנ"ך. אלא לפי הרמב"ם כל מלאך הוא כח בעולם,
כגון כח המדמה או כח האש, וכדומה. כמו כן, יש בעולם עשר דרגות של מלאכים שמחמתם
הגלגלים וכוכביהם מסתובבים. הרמב"ם קורא לאותם מלאכים שיכלים נבדלים, שוב,
השכל הוא מציאות, והם שיכלים הנבדלים מחומר, נבדלים מגשמות.
התנ"ך
וחז"ל מלאים בתיאור המלאכים, המלאכים נפגשו עם האבות, ועם הרבה בני אדם כמו
מנוח וגדעון, ועוד הרבה. הם נראו לנביאים ישעיהו ויחזקאל בחזונם, כתיאור מצב, מה
שיש בעולם העליון. בני אדם שמתו מוות קליני ראו אותם בשמיים, גם בימינו אלה.
מאחר
שכך היא השקפתו של הרמב"ם, הוא היה צריך לעקור הרבה מקראות מפשוטם, ולבארם
בצורה מתפתלת, וכאמור אין לדברים צורך.
6.
עולם הנשמות.
כפי שכתבנו בסעיף 2, לפי הרמב"ם אין עולם נשמות, אלא יש עולם של שיכלים,
שיכלים נקנים, הנקראים נפשות. כיוון שכן, אין אפשרות להעלות אדם באוב מעולם
הנשמות, כי אין נשמות. וכשהגיע הרמב"ם למסופר בתנ"ך על בעלת האוב ושאול,
הוא נדחק בפרשנות מאוד, כי כיצד ייתכן ששאול ילך לבעלת אוב שתעלה לו את שמואל
מעולם הנשמות.
לפי
התנ"ך יש מציאות הנקראת מעלה באוב, ושאול העלה את שמואל מעולם הנשמות, והוא
העביר לו מסר מחר אתה מת, וכך היה. גם בתלמוד בבא מציעא נו-נז מסופר על אונקלוס
שהעלה באוב את טיטוס בלעם וישו. [אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה, בעי לאיגיורי,
אזל אסקיה לטיטוס בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא? אמר ליה: ישראל. מהו לאידבוקי
בהו? אמר ליה: מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו, זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית
רישא, דכתיב: היו צריה לראש וגו', כל המיצר לישראל נעשה ראש. אמר ליה: דיניה דההוא
גברא במאי? א"ל: [דף נז עמוד א] במאי דפסיק אנפשיה, כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה
ודייני ליה, וקלו ליה ומבדרו אשב ימי. אזל אסקיה לבלעם בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא
עלמא? א"ל: ישראל. מהו לאידבוקי בהו? א"ל: לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים.
א"ל: דיניה דההוא גברא במאי? א"ל: בשכבת זרע רותחת. אזל אסקיה בנגידא לפושעי
ישראל, א"ל: מאן חשיב בההוא עלמא? א"ל: ישראל. מהו לאדבוקי בהו? א"ל:
טובתם דרוש, רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו. א"ל: דיניה דההוא
גברא במאי? א"ל: בצואה רותחת; דאמר מר: כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת.
תא חזי, מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז].
7.
רוחות שדים וכשפים. לפי דעת הרמב"ם, אין בעולם רוחות שדים וכשפים, וכל
הסיפורים המופיעים בתלמוד שבהם נזכר מציאותם של דברים אלו, הם או דעת יחיד שאין
צורך לסבור כמותו, או סיפורים הטומנים בתוכם רעיון עמוק, ויש לבארם שלא על פי
פשוטם.
אליבא
דאמת, הלהטוטנות הפרשנית בסוגיה זו מיותרת, העולם קצת יותר מורכב ממה שנראה לבני
אדם בהסתכלות ראשונה, ויש בעולם גם כוחות נסתרים, וגם בימינו יש טירות שוממות
באירופה רדופות שדים, ויערות באנגליה רדופות רוחות. מאחר ואמונתם של בני האדם
בכוחות אלו פחתה, גם מציאותם של כוחות אלו פחתה, כי הם שואבים את כוחם מהאמונה של
בני האדם, אבל גם בימינו עדיין ניתן למצוא להם שרידים המוכיחים את מציאותם בצורה
ודאית.
8.
סיבוב הגלגלים וידיעתם. לפי שיטת הרמב"ם בעקבות אריסטו, הכוכבים
הנראים בשמים, אינם מרחפים ברחבי החלל באופן עצמאי, אלא הם תקועים בתוך גלגלים.
נתאר לעצמנו גלגלי אופניים זה לפנים מזה, גלגל גדול ובתוכו גלגל קטן, ובתוכו גלגל
יותר קטן, וכן על זו הדרך, ובכל גלגל תקוע כוכב, או כמה כוכבים, ובסיבוב הגלגלים
מסתובבים אותם כוכבים. בנוסף לכך, חומר הגלגלים אינו כמו החומר של העולם שלנו,
המורכב מארבעה יסודות, אלא הוא חומר חמישי, הקיים לעולם. בנוסף לכך, לכל גלגל יש
נפש וידיעה והשכלה. בנוסף לכך, סיבוב כל גלגל, הוא מחמת התשוקה הקיימת בו לדעת את
ה', והוא נע לכיוון השכל הנבדל הרוחני, הצמוד אליו, שבקרבתו יזכה להתקרב לידיעת
ה', ומאחר והגלגל הוא עגול, אם כן תנועתו לכיוון השכל הנבדל גרמה שתהיה לו תנועה
סיבובית (מו"נ ב,ד).
אין
צריך להאריך, שבימינו תיאור זה תלוש מהמציאות. הכוכבים מרחפים בחלל באופן עצמאי
ללא גלגלים. בנוסף, חומר הכוכבים זהה לחומר העולם שלנו. בנוסף, אין לכוכבים דעה
והשכלה. בנוסף לכך, אין לכוכבים תשוקה. וגם ההקשר שבין העולם הגשמי [=הכוכבים]
לעולם הרוחני [=השיכלים הנבדלים] אינו ברור, כיצד תשוקה להשכלת דבר רוחני, גורמת
לגוף גשמי לנוע, והרי הם נמצאים בשני מישורים שונים של מציאות, ובשתי איכויות
שונות של מציאות.
9.
ארבעה יסודות, הגלגלים, ומרכבת יחזקאל. כבר הזכרנו בסעיף 8 את שיטת
הרמב"ם אודות הגלגלים. בנוסף לכך, הרמב"ם סבר בעקבות אריסטו, שכל מה
שנמצא בעולם מתחת הירח, מורכב מארבעה יסודות, אש רוח מים עפר. מאחר שכך הם פני
הדברים, הרמב"ם ביאר במו"נ (ג,א-ח), שמה שהתכוון הנביא יחזקאל בנבואתו,
הוא, לתאר את עולם הגלגלים, והעולם השפל המורכב מארבעה יסודות. הנשר רומז לירח,
השור רומז לשמש, האדם רומז לכוכבי הלכת, והאריה [או הכרוב] רומז לכוכבי השבת (שם
טוב, מו"נ ג,א). ומה שנאמר ביחזקאל, שהוא ראה גוף אחד תחת החיות צמוד בהן,
ואותו הגוף דבק בארץ, הכוונה בכך לארבעת היסודות (שם טוב, מו"נ ג,ב). הרמב"ם
סבר, שבאופן זה עלה בידינו לבאר את דברי הנביא יחזקאל, מבלי שנצטרך לסבור שיש
בעולם הנשמות מלאכים מרחפים בעלי כנפיים.
אולם
דא עקא, עולם הכוכבים אינו מתחלק לארבע כפי סברת הקדמונים. כמו כן, אין בעולם רק
ארבעה יסודות, אלא העולם מורכב מ- 118 יסודות כימיים, כאשר ההגדרה של כל יסוד
נקבעת על פי מספר הפרוטונים (ויקפדיה, ערך, יסוד כימי). בנוסף לכך, והרי גם הנביא
ישעיהו ראה את אותם מלאכים, ותיארם בקיצור, וכי נדרוש את דברי הנביא ישעיהו ונחפש
בהם רמזים לעולם הגלגלים, ותרכובת ארבעה יסודות. על כורחנו, הדברים כהווייתם,
יחזקאל צפה בעולם הנשמות, ושם ראה את המלאכים ושירתם, ותיאר בדיוק את מה שראה, וגם
הנביא ישעיהו צפה באותו עולם, וגם בימינו אלו שחזרו ממות קליני מתארים את מראה
המלאכים באופן זהה.
10.
קדמות העולם.
הרמב"ם במורה נבוכים (ב,כה) כתב, שמצד ההיגיון והחקירה, אין להכריע האם העולם
קדמון, או מחודש, ואין ראיה שהעולם מחודש, וכן אין ראיה שהעולם קדמון. אולם יש
עדיפות לאמונה בחידוש העולם, כי בכך תהיה אפשרות לעשיית ניסים ולנתינת התורה.
בימינו
ראו המדענים שהעולם מתפשט ומתרחב, והוא נוצר בנקודת זמן מסוימת, ומאז הוא משתנה,
כך שכיום אין מי שסובר שהעולם קדמון ללא התחלה.
אליבא
דאמת, מי שיתבונן קצת בראי המדע בן ימינו, יראה שהאמונה בעולם קדמון ללא התחלה היא
בלתי הגיונית בעליל. קדמות ונצחיות הם תכונות אלוהיות, מי שהוא כל יכול, המנהיג
שאינו מונהג, הוא גם קדמון נצחי. ואילו העולם מונהג, אין בו פעולות עצמאיות לפי
רצונו, אלא כל פעולותיו מוטבעות בו מיני קדם, והוא פועל על פי חוקי הטבע, כיוון
שכן, יש מי שטבע בו את חוקי הטבע, כיוון שכן לא יתכן שיהיו בעולם תכונות אלוהיות
של קדמות ונצחיות. כל מה שכתבנו זה שלא יתכן שיהיה העולם קדמון ללא התחלה, אולם
יתכן שהוא יתקיים במתכונתו הנוכחית לנצח, אם הבורא אותו ירצה בכך.
11.
מעשה בראשית, מעשה מרכבה, פרדס. לפי הרמב"ם, מעשה בראשית הוא, תיאור העולם
הגשמי, כלומר הגלגלים וארבעת היסודות. ומעשה מרכבה הוא, תיאור המלאכים, והאלוהות.
הרמב"ם קורא למלאכים שיכלים נבדלים כפי שהזכרנו; ובאלוהות הוא מבאר, שה' אחד,
קדמון, נצחי, אינו גשמי, ואין לתארו בתארים גשמיים כתארי בני האדם. ועוד כתב, שכל
עניינים אלו נקראים פרדס. (יסודי התורה פרקים א-ד; פה"מ חגיגה ב,א)
בנוגע
להגדרת פרדס, זה מה שנאמר במסכת חגיגה דף יד,ב.
תנו
רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם
רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר דובר
שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה
לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו
והקאתו. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.
הרמב"ם
מבאר, פרדס, הבנת ענייני הטבע ומה שממעל לו. וביאר הרמב"ם במורה נבוכים
(ב,ל), ששם מים שנזכר בפרשת מעשה הרקיע, מתבאר ב-3 אופנים.
1.
המים המוכרים לנו הנמצאים על האדמה, בימים ובנהרות.
2.
הרקיע, שלפי מושגי המדע של הרמב"ם הורכב מהאויר, והוא היה מעל המים התחתונים.
שהרי לפי שיטת הקדמונים מעל יסוד המים נמצא יסוד הרוח, והוא הרקיע. וכינה אותו
מים, כי אמרו חכמים, הוגלדה טיפה אמצעית ונהפכה לרקיע.
3.
העננים הנמצאים מעל האויר, הנושאים בתוכם גשם, כלומר מים. וזהו שנאמר ויבדל
[=הרקיע] בין המים אשר מתחת לרקיע [=הנמצאים בימים ובנהרות], ובין המים אשר מעל
הרקיע [=הנמצאים בעננים].
והמשיך
הרמב"ם במורה נבוכים, לבאר, שלכך מכוונים דברי רבי עקיבה: "אמר להם ר'
עקיבה כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכך כתוב: דובר שקרים לא
יכון לנגד עיני". וכוונת רבי עקיבה ללמדנו, שהעננים אינם מים, אלא הם אד שיש
בכוחו להוריד מים, והם מים בכוח ולא מים בפועל. (ע"כ שיטת הרמב"ם על פי
ביאור שם טוב, ואפודי, שם במו"נ)
לעומת
שיטת הרמב"ם, רש"י ביאר (חגיגה יג,א) שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הם
ברייתות. וכך מוכח גם מהתלמוד חגיגה יג,א, שם הובא שמעשה מרכבה הוא דרש הפסוקים
בתחילת ספר יחזקאל, ונחלקו התנאים עד איזה פסוק נחשב מעשה מרכבה, מכאן שדרשת
הפסוקים, שהיא נקראת ברייתא, הוא מעשה מרכבה. היוצא מכך, דרשת הפסוקים בפרשת
בראשית, היא ברייתא, והוא מעשה בראשית.
בנוגע
לפרדס, פירש רש"י: "נכנסו לפרדס - עלו לרקיע על ידי שם". ותוספות
פירשו: "נכנסו לפרדס - כגון על ידי שם ולא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם
כמו שעלו וכן פי' בערוך".
מי
שיתבונן, יראה שפרשנות הרמב"ם אינה הולמת את התלמוד. וכי מי שיעסוק
בפילוסופיה אריסטוטלית, של עולם הגלגלים וארבעת היסודות, עולם השיכלים הנבדלים
והגדרת האלהות, ימות או יפגע או יצא לכפירה! מה סוד יש בעיסוק זה? מה סכנה יש
בעיסוק זה? הפילוסופיה בסה"כ מתארת את העולם לפי הבנת הקדמונים, ואין בדבר
סכנת מות או סכנת נזק.
ועוד
דבר אינו מובן בשיטת הרמב"ם, מדוע הזהיר רבי עקיבה אזהרה נמרצת, שלא יטעה אדם
לחשוב שחומר העננים זהה לחומר המים הידוע לנו? מה כל כך נורא אם אדם יטעה ויחשוב
שחומר העננים זהה לחומר המים הידוע לנו!
על
כורחנו, מעשה הכניסה לפרדס הוא הרבה יותר נשגב מהבנת הרמב"ם, וכפי שכתבו תוס'
בשם הערוך, שאומרים שם, ועל ידו עולה הנשמה וצופה בעולמות עליונים. והאזהרה מלומר
מים מים, מפני ששומרי היכל השיש [=אחד ההיכלות שבשמים], שואלים את הנכנס בשערי
היכל זה מה אתה רואה, ואם יאמר מים, יזיקוהו.
וזה לשון רבנו חננאל
ת"ר ד' נכנסו לפרדס. אלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ור' עקיבא. אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. פירוש כינוהו פרדס מעין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו. ומפורש בהיכלות שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין ומנקין עצמן מכל דבר טומאה וצמין ומטבלין ומטהרין והיו משתמשין בשמות וצופין בהיכלות ורואין [היאך] משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחרי היכל ולפנים מהיכל. וצוה אותם ר"ע כשאתם מגיעין להביט באובנתא דליבא [=הצופה במרכבה אינו עולה פיזית לשמים, אלא רואה את הדברים בלבו] אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שאין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראית והאומר מים נהדף שנמצא משקר ובלשון הזה מפורש בהיכלות רבתי מפני ששומרי היכל פתח שיש מטילין ומשליכין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפי' טפה אחת. א"ר עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלולות בהיכל שהיה זיו פניהם דומים למים והאומר מים הללו מה טיבן נהדף כו' ואינם עולים בשמים אלא צופים ורואים באובנתא דליבא [=הצופה במרכבה אינו עולה פיזית לשמים, אלא רואה את הדברים בלבו] כאדם הרואה ומביט מתוך אספקלריא שאינה מאירה. ובן עזאי הציץ כלומר הוסיף להזכיר בשמות כדי להביט באספקלריא מאירה ומת. בן זומא הציץ ונפגע כלומר נטרפה דעתו. אחר קיצץ בנטיעות. כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעות, כלומר דיבר כלפי למעלה, דכיון דחזא למטטרון דאתייהבא ליה רשותא הדא שעתא למיתב למכתב זכותא דישראל אמר גמירי דלמעלה באותו מקום אין שם ישיבה שמא שתי רשויות הן. יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר שגלוי וידוע לפניו שאינו חוזר בתשובה שלמה לעולם. שאילו היה חוזר לא היה נטרד שאין הפרגוד ננעלת בפני בעלי תשובה מיד מחיוה למטטרון שתין פולסי דנורא. ח"ו שיש עליו דין אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה