הקדמה

בשבח והודאה לה' יתברך, מגישים אנו לפני הלומדים את הלכות ברכות, על פי שיטת הרמב"ם, מסודרים על פי סדר הסימנים של השולחן ערוך. בדברינו ביארנו, מהי דעת הרמב"ם בכל פרטי ההלכות שנזכרו בשו"ע, ולא נזכרו בדברי הרמב"ם במפורש. את דברי השולחן ערוך השתדלנו להבין על פי דבריו בבית יוסף, וכן על פי המשנה ברורה, אולם עיקר מטרתנו ביאור שיטת הרמב"ם, ואת שאר השיטות ציטטנו בקיצור.

בספר שולחן ערוך הובאה שיטת הפסיקה שהתפתחה בעולם התורה, לאחר תקופת הרמב"ם, בצרפת ובספרד וכו'. לעומת שיטת הפסיקה של הרמב"ם, שהיא שיטת הפסיקה של חכמי ספרד הקדמונים, בעקבות הגאונים, והיא מתועדת בספריהם של רבנו חננאל, הרי"ף, והר"י מיגש. וכמובן הרמב"ם שעיצב את השיטה, וסיכם את כל תורה שבעל פה על פי שיטה זו.

שיטת הפרשנות של הרמב"ם לתלמוד היא בדרך הפשט, הוא השתדל שלא להעמיס על דברי התלמוד אוקימתות וביאורים שלא נכתבו בו במפורש, אלא להעתיק את דברי התלמוד כמתקונתם כמה שאפשר. לעומת זאת, בשו"ע, נכתבו ביאורי חכמי צרפת וההולכים בעקבותיהם, אשר יישבו את סוגיות התלמוד זו עם זו על ידי העמדת אוקימתות במה עוסקת כל סוגיה, ומחמת כך הובאו בדבריהם ביאורים שלא נזכרו בתלמוד, ואין להם רמז בו. בנוסף לכך, השו"ע השתדל להביא הרבה שיטות של פוסקים ראשונים, ומחמת כך הרבה פעמים הובאו בדבריו שיטות הסותרות זו את זו ברב או במעט.

מאחר והרמב"ם העתיק את מימרות התלמוד כמתקונתם וכלשונם, בהרבה מקומות שיטת פסיקתו אינה ברורה לקורא שאינו מצוי בנבכי הסוגיות, וצריך להשלים ולבאר ולהגדיר את דבריו, ואז תהיה בידינו שיטת פסיקה אחידה ותלמודית, שאין בה ספקות וחוסר וודאות. שלא כמצוי בדברי המפרשים שעל השו"ע, שיש בדבריהם הרבה ספקות וחוסר וודאות, עד שהתפתחה בעולם שיטת פסיקה, לפסוק כדברי כולם להחמיר.

בגלל כל הנזכר לעיל, ראינו לנכון להציג את שיטת התלמוד והרמב"ם הברורה והנהירה בטהרתה, כי התלמוד הוא יסוד הכל. נקווה שיפיקו הלומדים תועלת בדברים, ותתברר שיטת התלמוד והרמב"ם, בזכות העימות מול השיטות החולקות.