הלכות תעניות

צום לחתן

שאלה: האם יש לחתן בשבעת ימי המשתה לצום בשבעה עשר בתמוז?

תשובה: החתן בשבעת ימי המשתה חייב לצום צום יז בתמוז, ולמרות שפטרוהו מהסוכה מפני ששם הוא תשבו כעין תדורו, וחתן אינו יושב בביתו אלא בבית חתנותו, במקום המיועד לו לשמוח, ונמצא שלא צווה כלל על מצוות סוכה, וכן הולכי דרכים אפילו לצורך רשות פטרום מפני שאין דרך הולכי דרכים לדור בבית, אבל צום יז בתמוז, ושאר צומות, אין שום סיבה לפוטרו.

שמיעת מוסיקה בספירת העומר

שאלה: האם לפי ההולכים בשיטת הרמב"ם, אסור לשמוע מוזיקה מאוזניות בימי ספירת העומר? (מארי התיר שמיעה מאוזניות בימות השנה) המנהג החדש של העדות האחרות מחייב?

תשובה: אם איסור שמיעת כלי שיר כוונתו שישמע את הנגינה מהכלי עצמו, הרי שמותר לשמוע שירים במחשב ובשאר כלים אלקטרוניים המשמיעים שירים, וגם מותר לשמוע בספירת העומר. ואם איסור שמיעת כלי שיר כולל גם כשהוא מוקלט, הרי שהכל אסור, וגם בספירת העומר הכל אסור. אין איסור מיוחד על ספירת העומר, ואין בכוחם של מנהגים מאוחרים להוסיף איסורים ללא טעם.

אני אישית חושב שבימינו מצווה לשמוע כלי שיר, והשתנה העולם, וזה מקרב את האדם לבוראו, ומרגיע אותו, ואין כאן שמחה מיוחדת במינה.

כשכתבו הרמב"ם וחז"ל, איסור שמיעת כלי שיר, הם הכירו עולם ללא שירים ומוזיקה, ומי שרצה לנגן היה צריך להזמין מנגן שיש לו כלי נגינה שינגן לו, או ללכת למקום שבו מנגנים, והיה בדבר זה שמחה יתירה. אולם בימינו זה דבר יום יומי, שעה שעה, ואין כאן שמחה יתירה אלא צורך יום יומי. כמובן שבבין המצרים ובחודש אב ראוי למעט, ככל יכולתו.

זכרונות ושופרות מעין הצרה

שאלה: ראיתי דבר מעניין וחשבתי אולי אתה מכיר או יודע מה התשובה לכך:

הרמב"ם כותב בהלכות תענית פ"ד ה"ה שבתענית על הגשמים אומרים זכרונות ושופרות מעין הצרה.

שמעתי בשיעור מסוים שהדרשן אמר שהוא לא הבין למה התכוון הרמב"ם ולכאורה אין מקום כזה בתנ"ך שיש בו זכרונות ושופרות מעין הצרה ולכן בפשטות ההלכה כמו רש"י שצריך לומר זכרונות ושופרות כמו בראש השנה, ודברי רש"י זכים ובהירים וכו' וכו'.

ההנחה התמוהה שהרמב"ם יפסוק פסיקות בלי ידע בסיסי בתנ"ך משוללת כל יסוד. אם כן מה הפרשנות האפשרית להוראה הנ"ל של הרמב"ם?

תשובה: אף הרמב"ם סובר כמו רש"י שיאמר זכרונות ושופרות כמו בראש השנה, וכך כתב בפה"מ תעניות ב,ג: "הזכרונות והשופרות כמו שנתבאר בראש השנה כלומר שלא יאמר זכרון יחיד ולא זכרון פורענות". והוא מעין הצרה שהזכיר במשנ"ת, כי אומר וזכרתי את בריתי יעקב וכו', וממילא בזכות זיכרון זה יצילם ה' מהצרה. וכן אומר ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, וממילא מחמת כך יצילם מהצרה. וכן אומר כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו, וממילא מחמת כך יצילם ה' מהצרה. וכן אומר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, ומחמת התגלות ה' יושיעם מהצרות. נמצא שהפסוקים שבראש השנה מתאימים גם ליום הדין, וגם להצלה מצרה.

שאלה: 1. בכנות ולאחר המחילה, קשה להלום את הפירוש שהצעת עם הלשון "מעין הצרה", או שלא הבנתי את דבריך. (המתנתי במשך יומיים וקראתי שוב ושוב את דבריך, ללא שינוי)

2. מפיה"מ שהעתקת (וכך עשה גם הרב קאפח בביאורו) לא מוכח בהכרח כהבנה שכתבת:

"הזכרונות והשופרות כמו שנתבאר בראש השנה כלומר שלא יאמר זכרון יחיד ולא זכרון פורענות"

הרמב"ם מסייג את דבריו ואומר בפירוש למה כוונתו בציון הנ"ל: "כלומר שלא יאמר זכרון יחיד..."

3. חסרים מקומות שדברי הרמב"ם בפיה"מ לא מסכימים עם מה שכתב בי"ד החזקה?

4. אגב, הריטב"א (תענית טו.) גם כן הבין כך:

"וכן נראה מדבריו ז"ל שזכרונות ושופרות אלו לא סוף דבר אותן שאומרים בראש השנה אלא מעין הצרה..."

תשובה: אתה צודק, אולם קיצרתי ולכן לא הובהרו הדברים.

ראשית צריך לבאר, מנין לקח הרמב"ם את המילים מעין הצרה? והתשובה היא שהוא למד זאת ממהלך המשניות. שהרי נזכר במשנה שאומר אל ה' בצרתה לי, אשא עיני אל ההרים, תפילה לעני כי יעטוף. והגדיל רבי יהודה לומר, שלא יאמר זכרונות ושופרות, אלא יאמר תחתיהם פסוקים יותר ממוקדים, רעב כי יהיה, על דברי הבצרות.

כעת נתבונן, כאשר אומר אל ה' בצרתה לי, וכי זה מעין המאורע והרי לא נזכר שם בקשה על הגשם? וכן אשא עיני אל ההרים, והרי לא נזכר שם בקשה על הגשם? על כורחנו, כאשר מתפללים במילים שלנו, ניתן למקד את הבקשה על שאילת גשם, אולם כאשר מתפללים מתוך פסוקים, צריכים להסתפק רק במעין, בדומה, אבל זה לא בדיוק בקשה ממוקדת.

כיוון שכן, אף כאשר מתפללים זכרונות ושופרות, זה מעין הצרה, בדומה. אני מסכים לדבריך, שככל הנראה לא אמרו בתעניות את ההללויה האחרון שבתהלים הללוהו בתקע שופר, כי הוא הזכרת שופר של שבח ולא הזכרת שופר של צרה, אבל כל ההזכרות שיש בהם דמיון לבקשה על צרה מזכיר, וכך הם כל הבקשות מהפסוקים, ואף זכרונות ושופרות זהה להם.

צום לאדם שעובד

שאלה: אני עובד בתנאים לא קלים עם חום גבוה עם מאמץ, האם אני חייב לצום (תענית אסתר, צום גדליה, עשירי בטבת, י"ז בתמוז)?

תשובה: יתחיל לצום מתחילת היום, ומשלא יוכל עוד לצום מחמת החום והמאמץ, ישתה מים כפי צורכו להחזיק את גופו. וישתה רק מים ולא שאר משקים ממותקים, וכל שכן שלא יאכל. וכך כתב הרב רצון ערוסי

https://net-sah.org/faq/35603

בצום כמו צום גדליה, יצום תוך כדי שהוא עובד, ומשלא יוכל להמשיך לצום, יפסיק, וימשיך לעבוד, אם מעבידיו אינם מאפשרים לו שלא לעבוד, ואם אין לו עבודות לפרנסתו זולתי זו.

יחיד שקיבל עליו תענית, האם יאמר עננו במנחה

שאלה: בסידור שיח ירושלים, כרך א, עמ' קח, בתפילת מנחה, כתוב: "יחיד שקיבל עליו תענית [=תענית יחיד לא תענית ציבור], צריך לקבל במנחה, ובערבית יאמר עננו בשומע תפילה (תענית פ"א י' הע' כא)". לכאורה משתמע מלשון ההערה, שבמנחה לא יאמר עננו, רק בערבית. והשאלה הנשאלת, שבהלכות תעניות (א,יא) במהדורת מהר"י קאפח, על פי נוסח נוסח כתבי יד תימן, כתוב: "כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום, אינה תענית. כיצד מקבלה - כשיתפלל תפילת מנחה, אומר בתפילה עננו, וגומר בליבו להתענות למחר". ושם נאמר שיאמר עננו בתפילת מנחה.

תשובה: מהדירי סידור שיח ירושלים קיצרו, וכוונתם שיקבל תענית במנחה על ידי אמירת עננו ומכאן ואילך ימשיך לומר עננו גם בערבית, וכך ינהג גם למחרת ביום הצום בתפילות שחרית ומנחה.

אליבא דאמת, הבנתך הראשונית את הערת שיח ירושלים, כוונה לדעת הרמב"ם העדכנית, שכן מצאנו בתשובת הרמב"ם, סי' שיג (מהדורת בלאו), שם נאמר (נוסח התשובה תוקן על פי הרב שילת): "ותפלת תענית איך מקבלים התענית שיאמר למחר אתענה או מה שדומה לזה, ונראה שהראוי לאמרו אחר תפילת המנחה, לפי שכן יראה מהירושלמי. ואם אמרו בעצם התפילה בשומע תפלה כמו שזכרנו בתחילה בחבור [=באמירת עננו, כפי נוסח מהדורה א של משנ"ת] אין בו הפסד, ואמנם ענינו לא יאמר אלא מליל התענית".

על פי תשובה זו, תיקנו את נוסח הדפוס, וכן הוא נוסח רמב"ם פרנקל, וכן הוא נוסח הרב שילת, וכך מצא הרב שילת גם בכ"י מזרחי (ב1): "כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום אינה תענית, כיצד מקבלה כשיתפלל תפלת מנחה אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית וגומר בלבו להתענות למחר".

תשובה זו סי' שיג, למר יוסף בן ג'אבר מאנשי בגדד, תשובה מפורסמת היא, והיא מאוחרת, והביאה הרב שילת באגרותיו עם המקור הערבי (כרך א, מעמ' תב), כך שאין לפקפק באמינותה. זמן תשובה זו מאוחר, אחרי סיום החיבור ופרסום אגרת תחיית המתים, והובא בה הפניות לתשובות אחרות מפורסמות של הרמב"ם, כגון רקמת שם ה' על הטלית, והליכה על הנהרות בשבת, ובה נאמרה דעתו האחרונה והמעודכת של הרמב"ם.

גם אנכי הכרעתי כתשובה זו, להתיר אמירת הקדושה של היוצר ביחיד כפי הכתוב בתשובה זו, וכך הורה ראב"ם והפנה לתשובה זו, שלא ככתוב במשנ"ת שאין לומר קדושת היוצר ביחיד.

אולם מצאנו תשובה נוספת לרמב"ם סי' קס (מהדורת בלאו), שם הורה כדעתו הראשונה הכתובה במשנ"ת בכ"י תימן, וזה לשונה: "שאלה. ויורנו הדרתו, התלמידים קבעו להם עתים ללימוד החבור ונתעוררו להם קושיות ומבקשים ממעלתו לבארן. והוא מה שהזכיר בהלכות תעניות לומר ענינו במנחה ערב הצום בהקבלה. איך יאמר ביום צום התענית הזה והוא זולתי יום הצום, הואיל ואמר, שיאמרנו בזולתי זה (היום)? התשובה. אמירת ענינו ערב הצום, אף כי אינו צום, אין תמה בה, לפי שערב היום של כל יום הוא התחלת היום שאחריו להתחיל בתפלות ולכן מותר להתפלל ערבית של שבת בערב שבת ומעריב של מוצאי שבת בשבת ומבדיל, כמו שבארנו במקומו".

בתשובה זו הרמב"ם מתייחס לנוסח כ"י תימן, וגם השואלים ציטטו נוסח זה. אולם כאמור לאחר מכן, חזר בו הרמב"ם מכך.

ולעומת כל הנזכר לעיל, לדעת מהר"י קאפח, העיקר כנוסח משנ"ת כ"י תימן, ויחיד הרוצה לקבל עליו תענית יאמר עננו גם במנחה וגם בערבית, ולמחרת ביום הצום בשחרית ובמנחה.

וזה לשונו בהערותיו על משנ"ת (הערה כא): "כ״ה הנוסח בכל כ״י. ושולחי יד בספרים כתבו ״אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית״ וכ״ה בנדפס. וכנוס׳ כ״י איתא גם בשאלתות הובא בהגמ״י לפנינו, שכתב להתפלל עננו במנחה שלפני תענית והביא אותו הרא״ש. ע״ש. ועיין גם ריטב״א שהביא כנוס׳ כ״י. גם בשו״ת רבנו סי׳ קס, נשאל, מה שהזכיר בהלכות תעניות לומר עננו במנחה ערב הצום בקבלה, היאך יאמר ביום צום התענית הזה ואינו יום הצום, כיון שהזכיר שיאמר רק זה. והשיב אמירת עננו ערב הצום ואע״פ שאינו צום אין תימה בכך, כי סוף היום של כל יום הוא תחילת היום שאחריו להתחיל בדברים הנאמרים, ולפיכך מותר להתפלל ערבית של שבת בערב שבת ומעריב של מוצאי שבת בשבת ומבדיל כמו שבארנו במקומו. ע״כ. ובסי׳ שלא נשאל רבנו. יודיענו ג״כ אם חייב שליח צבור להתפלל עננו במנחה קודם הכנס יום התענית בכל התעניות אשר יתענו הצבור חוץ מיום הכפורים, אם לאו. והשיב התעניות הידועות שמתענים הצבור אין צריך לקבלה מבעוד יום לא יחיד ולא צבור, ע״כ. משמע שאמירת עננו במנחה היה דבר פשוט ברור וידוע, ואלו היה אמירת עננו טעות היה רבנו מעיד. אמנם בתשובה מקוטעת כבדת לשון ועילגת ביטוי הובאה שם סי׳ שיג שמשמעה שאין לומר עננו אלא ביום הצום עצמו אך פקפוקה מבצבץ מתוכה שכל הענינים שנדונו בה ושכאלו השיב הרמב״ם הם היפך החבור או כמעט היפך החבור, ולפיכך אין להתחשב בה".