חימום מים בדרגת חום של יד סולדת בו

דברי השואל יובאו בכתב רגיל, והתשובה תבוא בסוגריים בכתב מודגש.

ראיתי את דבריך בספר ילקוט משה שבת, פרק ט הע' ב, שם אתה דוחה את שיטת מהר"י קאפח שאסר לחמם מים לרחיצה בשבת [כגון שחיממם כנגד המדורה], כבר בדרגת חום של מים פושרים. אלא לדעתך יש לאסור חימום מים לרחיצה רק בדרגת חום של יד סולדת בו, כדעת המ"מ ומרכבת המשנה חלמא ועוד. בדבריך כתבת שכך מוכח מסוגיית התלמוד, אולם העיון בסוגיית התלמוד מראה כשיטת מהר"י קאפח ולא כדבריך.

לשון הסוגיה שבת (מ,ב):

תנו רבנן: מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה, לא בשביל שיחמו, אלא בשביל שתפיג צינתן. רבי יהודה אומר: מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה, לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אשה סכה ידה שמן ומחממתה כנגד המדורה, וסכה לבנה קטן, ואינה חוששת. איבעיא להו: שמן מה הוא לתנא קמא? - רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא, רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא: שמן אף על פי שהיד סולדת בו - מותר, קסבר תנא קמא: שמן אין בו משום בשול. ואתא רבי יהודה למימר: שמן יש בו משום בשול, והפשרו לא זה הוא בשולו. ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: שמן - יש בו משום בשול, והפשרו זהו בשולו. רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא: שמן אף על פי שאין היד סולדת בו - אסור, קסבר: שמן יש בו משום בשול, והפשרו זהו בשולו. ואתא רבי יהודה למימר: הפשרו לא זהו בשולו. ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: שמן יש בו משום בשול, והפשרו זהו בשולו. רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! - איכא בינייהו כלאחר יד. אמר רב יהודה אמר שמואל: אחד שמן ואחד מים, יד סולדת בו - אסור, אין יד סולדת בו - מותר. והיכי דמי יד סולדת בו? אמר רחבא: כל שכריסו של תינוק נכוית. אמר רבי יצחק בר אבדימי: פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי, ואמר לי: טול בכלי שני ותן. שמע מינה תלת, שמע מינה: שמן יש בו משום בשול, ושמע מינה: כלי שני אינו מבשל, ושמע מינה: הפשרו זהו בשולו [גירסת הרי"ף: הפשרו 'לא' זהו בישולו].  

הראייה שלי היא ממהלך הסוגייה, ולא אוכל לתת ציטוט מדוייק (מחילה על האריכות).

בפתח הדברים, אומר שפשט דברי חז"ל הם שיש הבדל בין הפשרה \ הפגת צינה (שהם זהים, ראה תוספתא שבת פ"ג ד) לבין חימום.

[מה שכתבת כאן, שהפגת צינה והפשרה הם זהים, הוא נגד מהר"י קאפח, שכתב: והפגת הצינה היא דרגת חום פחותה מאשר להפשיר אותם, ובמים מותר להפיג את צינתם ואסור להפשירם, ובשמן ששייך בו בישול ביד סולדת בו, מותר להפשירו ואסור לחממו].

על הברייתא: מביא אדם קיתון מים וכו'

ת"ר מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן.

ר' יהודה אומר מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר

רשב"ג אומר אשה סכה ידה שמן ומחממתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת

מחלוקת האמוראים:

והגמרא שואלת לרנב"י - רשב"ג היינו ת"ק. ומתרצים שלת"ק אסור גם לאחר יד.

המימרא של שמואל "אחד שמן ואחד מים יד סולדת בו אסור אין יד סולדת בו מותר" מתייחסת לדיון לעיל (העוסקת בחימום בשינוי), ואינה קביעה עצמאית (בתחילת הערה ב' משמע שהבנת דין זה באופן כללי).

[התלמוד כותב במפורש, יחמו, ביאורו, יד סולדת בו. גם בדברי ת"ק וגם בדברי ר' יהודה, ללא שום קשר לחימום כלאחר יד.

"רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא: שמן אף על פי שהיד סולדת בו - מותר, קסבר תנא קמא: שמן אין בו משום בשול". כאן עדין לא הזכיר התלמוד בישול כלאחר יד, והוא מבאר בפשטות, יחמו שבדברי ת"ק יד סולדת בו.

"רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא: שמן אף על פי שאין היד סולדת בו - אסור, קסבר: שמן יש בו משום בשול, והפשרו זהו בשולו. ואתא רבי יהודה למימר: הפשרו לא זהו בשולו". כאן מבאר התלמוד שיבשל שבדברי ר' יהודה הוא יד סולדת בו, זו מוסכמה לאורך כל הסוגיה, ועדין לא נזכר חימום כלאחר יד.

"רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! - איכא בינייהו כלאחר יד". התלמוד כאן מבאר, לפי רנב"י, לפי ת"ק, אסור להפשיר שמן אפילו על גבי ידו, ולפי רשב"ג מותר להפשיר שמן על גבי ידו. בתירוץ כאן לא נזכר בכלל יד סולדת בו, כי כבר בהפשר נחשב בישול. כיון שכן, לא שייך לומר שדברי שמואל מוסבים על בישול כלאחר יד, כאשר בקטע זה, הפשרו זהו בישולו, ולא הגענו ליד סולדת בו.

"אמר רב יהודה אמר שמואל: אחד שמן ואחד מים, יד סולדת בו - אסור, אין יד סולדת בו - מותר. והיכי דמי יד סולדת בו? אמר רחבא: כל שכריסו של תינוק נכוית".

רמב"ם שבת כב,ד: "מביא אדם קיתון של מים, ומניחו כנגד המדורה - לא בשביל שייחמו, אלא כדי שתפוג צינתן. וכן מניח פך של שמן כנגד המדורה - כדי שיפשר, לא שייחם. וסך אדם ידו במים או בשמן, ומחמם כנגד המדורה - והוא שלא ייחמו המים שעל ידו, עד שתהא כרסו של תינוק נכווית בהן. ומחמם בגד, ומניחו על גבי מעיו בשבת".

הרמב"ם כתב את דברי ת"ק, ואת דברי רבי יהודה, ואת דברי רשב"ג, ואת דברי שמואל. כי אין הכרח לומר, שלת"ק שמן אין בישול ולר' יהודה יש בישול, ופשטות דבריהם שכל אחד דיבר במשהו שונה, ודרך הרמב"ם להעתיק מהתלמוד ככל האפשר. את דברי רשב"ג כתב הרמב"ם בהתאמה לנ"ל, שמחמם כנגד המדורה ובתנאי שלא יגיע ליד סולדת בו.

בסוף ההלכה הרמב"ם כותב כמוסכמה שבכל סוגיה, יחמו ביאורו יד סולדת בו. וזהו ביאור יחמו שבשאר ההלכה.

דרכם של האמוראים להכריע ולפסוק בין התנאים, וזהו פשט דברי שמואל, שמן ומים אסור ביד סולדת בו, ואין בדבריו שום רמז שעוסק בחימום כלאחר יד, ולא נזכר זאת בדברי שום מפרש].

אי אפשר לומר ששמואל האמורא בא לחלוק על התנאים דלעיל. וצריך להבין את דבריו על רקע הדיון.

שמואל סובר שהפשרו ≠ בישולו ולכן הוא פוסק כר' יהודה (ולא כת"ק אליבא דרבה ור' יוסף, כי מודה שיש בישול בשמן).

[בכל מקום שהובאה בתלמוד דעה בסתם, כמותה ההלכה, סתמא רבנן וכך ההלכה, כיון שכן, אי אפשר לומר ששמואל פסק רק כר' יהודה ולא כת"ק. ומדברי הרמב"ם שפסק כשמואל למדנו, שלשמואל אין בכלל הכרח שחלקו ת"ק ורבי יהודה, וכך פסק הרמב"ם. וכבר כתבנו שכבר לפני הזכרת דברי שמואל נזכר בתלמוד במפורש יחמו ביאורו יד סולדת בו].

אם כן, על רקע הדיון, המימרא של יד סולדת, מתפרשת על מציאות של חימום השמן על ידי האישה שרוצה לסוך את התינוק, ואינו קביעה כללית לדין בישול (מפשט לשון הברייתא, יש איסור לחמם כנגד המדורה, ורק להפשיר מותר, ואיך נאמר שכל מה שפחות מיד סולדת אינו בגדר בישול, וכן גם שיעור שיכווה כרסו של תינוק מתפרשת במציאות זו, כי מה לחכמים להגדיר בישול כללי מדאורייתא דווקא בכרסו של תינוק...)

[כבר כתבנו שלפני הזכרת דברי שמואל נזכר בתלמוד במפורש יחמו ביאורו יד סולדת בו].

וכן בהמשך הסוגיא, ממעשה רבי, למדנו שיש בשמן משום בשול, והפשרו זהו בישולו (וזה אינו מתכתב עם הקביעה שיד סולדת הוי בישול, כי הפשרה פחותה מחימום). זו לכאורה סתירה לעובדה ששמואל פוסק כר' יהודה, אך כאמור מדובר במציאות שונה, במעשה רבי, דובר על כלי ראשון, ואילו בדברי שמואל בשמן על גב היד, שבו הקילו יותר.

[לשון הרי"ף יט,א בדפיו: "ת"ר מביא אדם קיתון של מים ויניחנו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא כדי שתפוג צנתן ר' יהודה אומר מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה לא בשביל שיתבשל אלא בשביל שיתפשר רבן שמעון ב"ג אומר סכה אשה ידה בשמן ומחממת כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת: אמר רב יהודה אמר שמואל אחד מים ואחד שמן יד סולדת בו אסור אין יד סולדת בו מותר. היכי דמי יד סולדת בו אמר רחבה כל שכריסו של תינוק נכוית ממנו א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח פך של שמן באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן ש"מ תלת ש"מ שמן יש בו משום בישול וש"מ כלי שני אינו מבשל וש"מ הפשירו לא זהו בישולו".

הרמב"ם כמו הרי"ף, שכתב גם את דברי ת"ק וגם את דברי ר' יהודה, וגם את דברי רשב"ג, וגם את דברי שמואל, וגם את מעשה רבי. וכבר ביארנו איך מתיישבים הדברים. והגרסה היא הפשרו לא זהו בישולו. ורבי דיבר חימום בכלי, כלי ראשון אסור, כלי שני מותר, וגם שמואל דיבר בחימום בכלי. ואין ביניהם מחלוקת, והרי"ף והרמב"ם כתבו את דבריהם כי הם באותה שיטה].

לסיכום, יוצא (להבנתי) שמפשט דברי חז"ל אפילו הפשרה אסורה וכש"כ חימום כדברי הרב קאפח בהבנת הרמב"ם.

[נחתום במה שכתבת בתחילה, הפשרה והפגת צינה זהים, וחימום שונה מהם. וזה שלא כמהר"י קאפח. והמעיין בהלכה (כב,ד) יראה, שלשון 'מחמם' בדברי הרמב"ם הוא שתהיה היד סולדת בו, שלא כדבריו. ואין לחלק בין הפגת צינה להפשר, וכך כתבו הראשונים בביאור הסוגיה שבת (מ,ב), הריטב"א בתירוץ הראשון, וכן הרשב"א הרמב"ן ותוספות (שבת מח,א ד"ה מאי שנא). וההלכה להלן (כב,ד) השוותה את המים לשמן, ובין מים ובין שמן רק כשמחממם בדרגת חום של יד סולדת בו אסור, שלא כדבריו. וכן הוא בסוגיית התלמוד שבת (מ,ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: אחד שמן ואחד מים, יד סולדת בו - אסור, אין יד סולדת בו – מותר"].