ב. ברך
על היין 'הגפן' [שלא בתוך הסעודה], ורצה לשתות אחריו מים או שאר משקים שברכתם
'שהכל', אין ברכת היין פוטרתם, וצריך לברך על המשקים ברכת שהכל[ד].
ג. בברכת
המזון אין חובה להביא כוס יין ולברך עליו את ברכת המזון[ה]. אולם, אם היה להם יין ורצו לברך עליו
ברכת המזון - מביאים כוס מחזיק רביעית, או יתר על רביעית; ומביאים מין בשמים: אוחז
את היין בימינו, ואת הבשמים בשמאלו, ומברך ברכת המזון; ואחר כך מברך על היין, [וישתו
מן היין[ו]], ואחר כך מברך על הבשמים. אם היה
הבשמים שמן ערב וכיוצא בו, טחו בראש השמש; ואם היה השמש תלמיד חכמים, טחו בכותל,
כדי שלא ייצא מבושם לשוק (ברכות ז,יד). ומנהג יהודי תימן, לברך ברכת המזון על הכוס
רק כשיש עשרה בני אדם מברכים, אבל לא בשלשה ובודאי לא ביחיד. ובבית האבל אין
מביאין כוס לברכת המזון[ז].
ד. בשבתות
וימים טובים, ובסעודת הקזת הדם, ובעת שיצא מן המרחץ, וכיוצא בהם, שאדם קובע סעודתו
על היין, ודרכו לשתות ממנו לפני הסעודה ולאחר הסעודה - אם בירך על היין שלפני הסעודה
[ששותה אותו לפני תחילת אכילת הפת], פטר את היין שישתה לאחר הסעודה [לאחר סיום
אכילת הפת] קודם שיברך ברכת המזון, [וכל שכן שהוא פוטר את היין שישתה בתוך הסעודה];
אבל בשאר הימים שאין דרך בני אדם לשתות יין גם לאחר הסעודה, אם בירך על היין שלפני
הסעודה, צריך לחזור ולברך בתחילה על היין שישתה לאחר הסעודה (ברכות ד,יב). אבל על
היין שישתה בתוך הסעודה אינו צריך לחזור ולברך, שמאחר שבירך עליו קודם הסעודה,
ודרך בני אדם לשתות יין בתוך הסעודה גם בשאר ימים, לכן אינו צריך לברך עליו[ח]. ובנוגע לברכה אחרונה על היין, אם לא שתה ממנו
בתוך הסעודה רק לאחר הסעודה, בסיום שתייתו יברך עליו ברכה אחרונה, ואז יברך ברכת
המזון. ואם שתה מהיין גם באמצע הסעודה, הרי הוא נחשב כחלק מהסעודה, וברכת המזון
פוטרתו, ואינו צריך לברך עליו את הברכה האחרונה המיוחדת לו[ט].
ה. בא
להן יין בתוך הסעודה, כל אחד ואחד מברך לעצמו[י], שאין בית הבליעה פנוי, שיענו הכול
אחר אחד אמן[יא]; ואינו פוטר את היין שלאחר הסעודה,
משום שהיין שבתוך הסעודה מטרתו לשרות את האכילה, והיין שלאחר הסעודה מטרתו להרוות
את צמאונו[יב] (ברכות ד,יב). ובנוגע לברכה אחרונה על
היין, מאחר ושתה מהיין גם באמצע הסעודה, הרי הוא נחשב כחלק מהסעודה, וברכת המזון
פוטרתו, ואינו צריך לברך עליו את הברכה האחרונה המיוחדת לו.
ו. עשה
קידוש, נפטר מברכת היין שישתה בתוך הסעודה או אחריה, כי שתיית היין בקידוש היא על
דעת שישתה עוד ממנו בתוך הסעודה ואחריה, ונפטר בברכתו, מברכה ראשונה על שאר היין
שישתה. ואם עשה הבדלה על דעת לאכול לאחר מכן סעודה ולשתות יין, נפטר בברכת
היין של ההבדלה, מברכת היין שישתה בתוך הסעודה או אחריה, ואין לחלק אם עשה את
ההבדלה לפני נטילת ידים או אחריה[יג].
ז. שתה
כמה כוסות של יין באמצע הסעודה, יברך לפני שתיית הכוס הראשונה ברכה ראשונה, ויפטור
בכך את שאר הכוסות שישתה, כי דרך בני אדם שלא להגביל את עצמם לשתיית כוס אחת בלבד
של יין, ודעתם בברכה על כל מה שישתו, בין היה זה כוס אחת או כמה כוסות של יין. ואם
שתה כוס אחת, וגמר בדעתו [החליט] שלא לשתות עוד[יד], ונמלך [התחרט] ורצה לשתות עוד כוס של
יין, צריך לחזור ולברך עליו ברכה ראשונה[טו] (ברכות ד,ז; פסחים קג,ב; שו"ע
קעד,ה).
ח. שתה
יין לפני הסעודה, ובירך עליו, ולא היה בדעתו לשתות ממנו בתוך הסעודה או אחריה,
צריך לברך עליו ברכה אחרונה לפני שיתחיל את הסעודה [לפני שיתחיל את אכילת הפת].
וכך הדין גם בכוס הקידוש[טז]. אבל אם שתה מהיין גם באמצע הסעודה,
נחשב היין כחלק מהסעודה, וברכת המזון פוטרתו[יז]. וכבר כתבנו (בסימן קעז הלכה ו), שמנהג יהודי תימן שלא לברך על
מאכלים ומשקים שלפני הסעודה, אלא ברכת המזון פוטרתם, וכך פירשו יהודי תימן את
הרמב"ם, וכך סברו שזו דעתו, ולכן לשיטתם אין לברך ברכה אחרונה על יין ששתה
קודם הסעודה, או על כוס הקידוש, אלא ברכת המזון פוטרתם[יח].
ט. דרך
בני אדם לשתות באמצע הסעודה מים או שאר משקים, ולפיכך הם נחשבים כדברים הבאים בתוך
הסעודה מחמת הסעודה, ואינו צריך לברך לפניהם ולאחריהם. ומה שהצרכנו לברך ברכה
ראשונה על יין שבא בתוך הסעודה (הלכה א) מפני חשיבותו, אבל על שאר משקים אינו צריך לברך.
י. רצה
לשתות מים או שאר משקים לפני הסעודה, ולא היה בדעתו לשתות מהם בתוך הסעודה או
אחריה, צריך לברך עליהם ברכה אחרונה לפני שיתחיל את הסעודה [לפני שיתחיל את אכילת
הפת][יט]. אבל אם שתה מהם גם באמצע הסעודה,
נחשבים כחלק מהסעודה, וברכת המזון פוטרתם[כ].
[א] לשרות
ביאורו לרכך.
[ב] ראה
הלכות ברכות (ד,יב): "בשבתות וימים טובים, ובסעודת הקזת הדם, ובעת שיצא מן
המרחץ, וכיוצא בהן, שאדם קובע סעודתו על היין - אם בירך על היין שלפני המזון,
פטר את היין ששותה לאחר המזון קודם שיברך ברכת המזון; אבל בשאר הימים, צריך
לחזור ולברך בתחילה על היין שלאחר המזון. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד
ואחד מברך לעצמו, שאין בית הבליעה פנוי, שיענו הכול אחר אחד אמן; ואינו פוטר את
היין שלאחר המזון". היוצא מהלכה זו, דרך בני אדם לשתות יין לפני המזון או
בתוך המזון או לאחר המזון.
[ג] כאן
ראוי לבאר, שבהלכות תפילה (ז,יד), הרמב"ם מנה את המאה ברכות שמברכים בכל יום,
וכתב: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, בין היום והלילה. ומה הן מאה ברכות
אלו: שלוש ועשרים ברכות שמנינו בפרק זה [ברכות השחר וכו']... וכשהוא אוכל שתי
סעודות בכל יום, מברך ארבע עשרה ברכות, שבע בכל סעודה – אחת כשנוטל ידיו תחילה,
ועל המזון אחת בתחילה ושלוש בסוף, ועל המים לפניו ולאחריו, הרי שבע".
בכתבי היד הנוסח הוא ועל המים לפניו ולאחריו, אולם בדפוסים הנוסח הוא ועל היין
לפניו ולאחריו, וכך גרס מהר"י קאפח במשנ"ת שלו במהדורה
ראשונה, והעיר שם בהערה מד, שמדובר ביין הבא לאחר הסעודה, קודם ברכת המזון,
ואין ברכת המזון פוטרתו. אולם לאחר מכן מהר"י קאפח תיקן (בתיקוני הנוסח בסוף
ספר זמנים א) שיש לגרוס, ועל המים לפניו ולאחריו.
למען
האמת, מאחר שמדובר ביין או במים ששותה לאחר סיום אכילת הפת, כלומר לאחר
המזון, לפני ברכת המזון, אין הבדל בין אם שותה יין או מים, בשני המקרים צריך לברך
לפניו ולאחריו, כדין "דברים הבאים לאחר הסעודה, בין מחמת הסעודה בין שלא מחמת
הסעודה – טעונין ברכה לפניהן, ולאחריהן" (ברכות ד,יא). ורק כששותה בתוך
המזון, על היין יברך ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, ועל המים לא יברך כלל, לא
ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, כדין "דברים הבאים בתוך הסעודה, והן מחמת
הסעודה – אינן צריכין ברכה לא לפניהן, ולא לאחריהן" (ברכות ד,יא). כך ששתי
הגירסאות צודקות, וכך כתב הרב שילת שם בהערה, ברמב"ם מדויק שיצא
בההדרתו, ששתי הגרסאות נכונות להלכה.
[ד] בשו"ע
כתב (קעד,ב): "יין פוטר כל מיני משקין. הגה: אפילו מברכה ראשונה".
אולם
הרמב"ם לא כתב הלכה זו, משום שמסוגיית התלמוד משמע שדבר זה נדחה מההלכה.
וזה לשון התלמוד ברכות (מא,ב-מב,א): "איתמר: הביאו לפניהם תאנים וענבים
בתוך הסעודה [מדובר שאוכלים את התאנים והענבים בתוך הסעודה כדי למתק את הפה, ונמצא
שהם דברים שבאו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה]; אמר רב הונא: טעונים ברכה
לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם [מברך לפניהם כי אינם טפלים לאכילת הלחם, ולא
לאחריהם כי ברכת המזון פוטרתם]. וכן אמר רב נחמן: טעונים ברכה לפניהם ואין
טעונים ברכה לאחריהם; ורב ששת אמר: טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם
[מאחר שאינם טפלים ללחם, מברך לפניהם ולאחריהם], שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו
ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד [רק פת הבאה בכסנין, שרגילים למתק
בה את הפה בסיום הסעודה, מברך לפניה ולא לאחריה, כי ברכת המזון פוטרתה]. ופליגא
דרבי חייא, דאמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים
[כל מקום שנאמר ופליגא כך ההלכה. אולם מיד בסמוך, יביא התלמוד את ההלכה כרב פפא,
ונדחה ופליגא זה מההלכה, ולפיכך לא פסקו הרמב"ם]. אמר רב פפא, הלכתא: דברים
הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ושלא
מחמת הסעודה בתוך הסעודה - טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם [התאנים
והענבים באים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה וכך יהיה דינם]; לאחר סעודה - טעונים
ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. שאלו את בן זומא, מפני מה אמרו: דברים הבאים
מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם? אמר להם: הואיל
ופת פוטרתן. אי הכי, יין נמי נפטריה פת! [התלמוד קובע כדבר ידוע, יין הבא בתוך
הסעודה, צריך לברך עליו, כמו שנאמר במשנה (מב,ב): "בא להם יין בתוך המזון -
כל אחד ואחד מברך לעצמו"] - שאני יין, דגורם ברכה לעצמו [מתרץ התלמוד, ברכת
היין חשובה, ומחמת חשיבותו של היין מברכים עליו בכל מיני הזדמנויות אף שלא היו
צריכים לשתייתו, כגון בקידוש ובברכת המזון ובהבדלה ועוד, ולפיכך אין ברכת הפת
פוטרתו, ומברך על היין 'הגפן' בתוך הסעודה]. (ע"כ תלמוד) היוצא מדברי התלמוד,
אין היין פוטר כל מיני משקים, אלא רק הסעודה, כלומר אכילת פת, היא הפוטרת מאכלים
אחרים. וזה פסק הרמב"ם, שאם ברך על היין, צריך לברך גם על שאר מיני משקים
שברכתם שהכל. וכך כתב מהר"י קאפח (הלכות ברכות, פרק ד, הערה כג) הובאו
דבריו בסימן קעז הערה ו.
[ה] לשון
הרמב"ם בהלכות ברכות (ז,טו): "אף על פי שאין ברכת המזון טעונה יין,
אם בירך על היין כמנהג שאמרנו, צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים...". ומלשון זה
מוכח ברור, לפי הרמב"ם אין חובה לברך ברכת המזון על היין.
[ו] מה
שכתבנו שישתו מהיין מיד בסיום ברכת הגפן, לפני שיברך על הבשמים, כך כתב ר'
יהושע הנגיד, דור חמישי לרמב"ם, בתשובה. וזה לשונו (סימן יט): "בפרק
ז מהלכות ברכות [הלכה] יד, אמר אם היה שם יין אוחז את היין בימינו ואת הבשמים
בשמאלו, ומברך ברכת המזון ואחר כך מכרך על היין ואחר כך על הבשמים, האם יברך על
היין וישתה את הכוס ויחזור ויברך על הבושם כמו שהזכיר בפרק ט [הלכה] ד מהלכות אלו
או יברך על היין ועל הבושם וישתה אחרי זה כמו בהבדלה? תשובה: יברך על היין
וישתה, ואח"כ יברך על הבושם, מחמת שאינם כרוכים זה בזה. אבל בהבדלה חייבו נר
ובשמים לפיכך לא יפסיק ביניהן בשתייה". (ע"כ ר' יהושע הנגיד)
כלומר, כל מקום שמברך כמה ברכות על
היין, ומברך גם על הבשמים, כגון בהבדלה או במילה או בנישואין, ישתה מהיין בסוף כל
ברכותיו ולא מיד אחר ברכת הגפן, אולם בברכת המזון, או בשתיית יין של רשות, יברך
הגפן וישתה מהיין, ואחר כך יברך על הבשמים ויריח אותם.
וכך כתב מהר"ח כסאר, והוכיח את הדבר מלשון הרמב"ם
בהלכה שהובאה לאחר הלכה זו (ברכות ז,טו): "אף על פי שאין ברכת המזון טעונה
יין, אם בירך על היין כמנהג שאמרנו, צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים, וישטוף אותו
מבחוץ; וימלאנו יין חי, וכיון שהגיע לברכת הארץ, נותן לתוכו מעט מים, כדי שיהא ערב
לשתייה. ואין מסיחין על כוס של ברכת המזון, אלא הכול שותקין, עד שתכלה ברכת
המזון והיין, וישתו". מכאן שמיד בסיום ברכת היין צריך לשתות מהיין.
ולעומת זאת, מהר"י קאפח
כתב (הערה לג): "וברור שמברך על הבשמים לפני שישתה מן היין. ולקמן
פ"ט הל' ד כתב ושותהו, ושם כתבתי החילוק מהכא להתם [מהר"י קאפח מוכיח את
שיטתו ממה שהרמב"ם להלן (ט,ד) כתב: "הביאו לפניו יין ושמן – אוחז יין
בימינו, ושמן בשמאלו; ומברך על היין ושותהו, וחוזר ומברך על השמן ומריח בו
וטחו בראש השמש...". ובהלכה לפנינו (ברכות ז,יד) הרמב"ם כתב: "אוחז
את היין בימינו, ואת הבשמים בשמאלו, ומברך ברכת המזון; ואחר כך מברך על היין,
ואחר כך מברך על הבשמים". והרמב"ם לא כתב שאחר ברכת היין שותהו, כמו
שכתב להלן (ט,ד)]. וברור שכאן הביא רבנו דברי הירושלמי והבנתו לברייתא זו, ולקמן
הביא דברי הבבלי והבנתו לברייתא זו". (ע"כ מהר"י קאפח)
[ז] מהר"י
קאפח (ברכות, פרק ז, הערה לד).
[ח] לשון
המשנה ברכות (ו,ה): "ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון. ברך
על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון". המשנה באה לחדש, אף שאחר
המזון צריך לברך לפניו ולאחריו, אם היה דעתו לכך מתחילה, וכבר בירך, אינו צריך
לברך ברכה ראשונה על היין שלאחר המזון. אבל על יין שישתה בתוך המזון לא הזכירה
המשנה, ומאחר ודרך בני לשתות יין בתוך המזון לשרות אכילה שבמעיהם, וכך דרכם גם
בחול ולאו דוקא בשבת, יהיה הדין, שאינו צריך לברך לפניו, וכן אינו צריך לברך
אחריו, שמאחר ששתה יין בתוך הסעודה הוא נחשב חלק מהסעודה, ואינו צריך לברך אחריו.
כאן
המקום לבאר, שהשו"ע היסב את דברי המשנה, ליין שבתוך הסעודה, ולא ליין שלאחר
הסעודה. וזה לשון השו"ע (קעד,ד): "אם קבע לשתות לפני המזון,
א"צ לברך על יין שבתוך המזון, דיין שלפני המזון פוטרו; וכן יין של
קידוש פוטר יין שבתוך המזון; וכן המבדיל על השלחן, פוטר היין שבתוך המזון.
וי"א שאין ברכת יין הבדלה פוטר, אלא א"כ נטל ידיו קודם הבדלה, הילכך
המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין (וע"ל סי' רצ"ט סעיף ז') שבתוך
הסעודה; ובדיעבד שלא כוון כך, פוטר יין שבתוך הסעודה, דספק ברכות דרבנן להקל".
(ע"כ שו"ע) אולם הרמב"ם לא יסכים לפסקו, כי דברי המשנה מוסבים על
היין שלאחר המזון, ושם צריך שיהיה שבת או סעודת הקזה, שדרך בני אדם לשתות
יין גם לאחר המזון, ואז ייפטר מברכה על היין לאחר המזון. אבל יין שבתוך המזון,
נפטר מברכה ראשונה מחמת כל יין ששתה קודם, ואין צורך שזה יהיה בשבת או בסעודת
הקזה.
וכן אם עשה קידוש, נפטר מברכת היין
שישתה בתוך הסעודה או אחריה, כי שתיית היין בקידוש היא על דעת שישתה עוד ממנו בתוך
הסעודה ואחריה, ונפטר בברכתו, מברכה ראשונה על שאר היין שישתה. ואם עשה הבדלה על
דעת לאכול לאחר מכן סעודה ולשתות יין, נפטר בברכת היין של ההבדלה, מברכת היין
שישתה בתוך הסעודה או אחריה, ואין לחלק אם עשה את ההבדלה לפני נטילת ידים או
אחריה. אבל צריך שאכן תהיה בדעתו לאכול לאחר ההבדלה, כי סתם הבדלה אינה
מיועדת להיות קודם סעודה, כמו קידוש שפשוט וברור שכוונתו לאכול ולשתות אחריו.
[ט] דברים
הבאים לאחר הסעודה מברך לפניהם ולאחריהם (ברכות ד,יא), אולם אם אכל מהם או שתה מהם
גם באמצע הסעודה, אינם מוגדרים כדברים הבאים לאחר הסעודה, אלא כבאים בתוך הסעודה,
וברכת המזון פוטרתם.
[י] מדובר
שאין סיבה לפוטרו מברכה על שתיית היין שבתוך הסעודה. כי ההלכה עוסקת כשלא שתה יין
לפני המזון ולא בירך על היין לפני המזון, וממילא צריך לברך על היין שישתה בתוך
המזון.
[יא] הרמ"א
כתב (קעד,ח), שאם יאמר להם 'סברי רבותי', וישמעו ויכוונו לברכה, ויפסיקו את
האכילה, ויענו אמן, יכולים לצאת בברכתו. ולא יסכים הרמב"ם לדבריו, ובאמצע
הסעודה הזהירו חכמים מלברך בקול רם, משום הסכנה שלא יקדים קנה לושת.
[יב] הטעם הובא
ברי"ף (ברכות ל,ב מדפיו).
[יג] נתבאר בהערה ח ראה שם.
[יד] סתם אדם המברך
ברכה על מאכל או משקה, בדעתו לאכול כמה מאכלים באותה ברכה, ולשתות כמה כוסות באותה
ברכה, ורק אם גמר בדעתו [החליט] שלא לאכול ולשתות עוד, ונמלך [התחרט], צריך לחזור
ולברך ברכה ראשונה. לשון הרמב"ם ברכות (ד,ז): "גמר בליבו מלאכול
או מלשתות, ואחר כך נמלך לאכול או לשתות – אף על פי שלא שינה מקומו, חוזר
ומברך; ואם לא גמר בליבו, אלא דעתו לחזור לשתות או לאכול – אפילו פסק כל היום
כולו, אינו צריך לברך שנית".
[טו] דין
'נמלך' נזכר גם לעיל סימן
קסט הלכה ד.
[טז] נתבאר בסימן קעז הערה ו ראה שם.
[יז] דברים
הבאים לפני הסעודה מברך לפניהם ולאחריהם (סימן קעז הערה ו), אולם אם אכל מהם או שתה מהם גם
באמצע הסעודה, אינם מוגדרים כדברים הבאים לפני הסעודה, אלא כבאים בתוך הסעודה,
וברכת המזון פוטרתם.
[יח] נתבאר בסימן קעז הערה ו ראה שם. וכבר כתבנו שם, לפי
הרא"ש, יין או פרפרת שאוכל לפני הסעודה, באים על דעת שיגבירו את התיאבון,
ונחשבים בכלל הסעודה, ולכן מברך לפניהם ולא מברך לאחריהם, אלא ברכת המזון פוטרתם.
וזה לשון הרא"ש (פסחים י,כד): "אבל דברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפראות
ויין שבא לגרר ולהמשיך לסעודה בכלל הסעודה הן ונפטרין בברכת המזון".
וכך פסק השו"ע (קעד,ו): "אין לברך אחר היין
שבסעודה, דברכת המזון פוטרתו; וכן פוטרת יין שלפני המזון, ואפילו (לא) היה
לו יין בתוך המזון...". עוד כתב השו"ע (רעב,י): "ברכת יין
של קידוש פוטרת יין שבתוך הסעודה, ואינו טעון ברכה לאחריו דבה"מ פוטרתו
בין שהוא על הכוס בין שאינו על הכוס". מקור דברי השו"ע הם הרא"ש,
וכפי שראינו, לפי הרא"ש גם פרפראות וגם יין שאכל לפני הסעודה, באים להגביר
התיאבון, וברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה. ולכאורה מנהג יהודי תימן כשיטת
השו"ע.
כאן ראוי לבאר, ששיטת השו"ע אינה ברורה בדברי
המפרשים, כי הוא כתב את דברי הרא"ש רק לגבי שתיית יין קודם הסעודה, אולם לא
נתבאר בדבריו מה יהיה הדין לגבי שאר משקים, ולגבי מאכלים שאכל קודם הסעודה, האם
ברכת המזון פוטרתם.
וזה לשון המשנ"ב (קעד, ס"ק כה): "ולענין מים
ושארי משקין ששותה קודם המזון ואינו שותה בתוך המזון דעת הרבה אחרונים דצריך
לברך עליהם ברכה אחרונה שאין בהמ"ז פוטרתן דמכיון ששתה אותם קודם המוציא
אינם שייכים לסעודה כלל לבד יין שרף [ערק] שוה ליין דהוא מעורר תאות המאכל ועיין ביאור
הלכה". (ע"כ משנ"ב)
וזה לשון ביאור הלכה (קעד,ו): "ד"ה וכן פוטרת
יין שלפני המזון [ברכת המזון פוטרת יין ששתה לפני הסעודה] - אין דין זה
ברור, עיין ברמב"ן במלחמות פרק ערבי פסחים ובר"ן, דסוברים
שם דבין ביין של קידוש ובין שאר יין שלפני המזון צריך ברכה אחרונה וכן דעת התוספות
פסחים (קא,ב) סוד"ה ידי יין ע"ש. ולפי זה נראה שנכון לענין קידוש שלא
לשתות רק כמלא לוגמיו. אח"כ מצאתי שכך כתב בחיי אדם כלל מ"א
ס"ג. ואם שתה כל הכוס יכוין בעת בהמ"ז לפטור היין ששתה מקודם ויוצא בזה
בדיעבד וכדלקמן בסימן ר"ח סי"ז. אכן לפי מה שמבואר בפוסקים [עיין בסימן
ק"צ] דבמשקה יש דעות דמחייבי אפילו בכזית וכ"ש ברוב רביעית לכן הנכון
שתמיד יכוין בבהמ"ז לפטור היין של קידוש [לשיטת הרמב"ם יברך בכל אופן
ברכה אחרונה לפני תחילת אכילת הפת, ובתנאי שאין בדעתו לשתות מים בתוך הסעודה או
אחריה לפני ברכת המזון].
ד"ה ואפילו לא היה לו וכו' - עיין משנה ברורה לענין שאר משקין ששתה
לפני המזון שסתמנו לברך ברכה אחרונה בשם כמה אחרונים והוא דעת המגן אברהם
וברכי יוסף והגר"ז וחיי אדם ומגן גבורים, ואף שאליהו רבה צידד לפסוק כעולת
תמיד והט"ז דשארי משקין שוה ליין לזה מפני שסוברים שהם גם כן מעוררים תאות
המאכל [חוץ ממים גם האליהו רבה מסכים לאחרונים הנ"ל] לא ראינו לחוש לדבריהם
מאחר שגם ביין גופא שסתם המחבר לפטור כדעת הרא"ש אינו ברור כמו שכתבנו מקודם,
וביותר לפי מה שמצאתי עתה בקונטרס אחרון של הגר"ז שכתב שרוב הפוסקים
חולקין על הרא"ש בזה, וכעין זה מצאתי בנשמת אדם כלל מ"א. [וגם בהגהת
הגר"ח צאנזאר (שנדפס בשו"ע בדפוס זיטאמיר) הקשה על שיטת הרא"ש מתוספתא
ברכות (ד,יד) שהובאה בסימן קע"ז במגן אברהם סק"ו ע"ש, ומחמת
זה דעתו לדינא כהפוסקים החולקים על הרא"ש ולדעתם אף ביין ששתה לפני המזון
צריך ברכה אחרונה]. ועל כן די לנו שנפטור ביין, שיין על כל פנים בודאי גריר
תאות המאכל כמבואר בהרא"ש, ולא בשאר משקין, ואפילו אם לא בירך עד לאחר
בהמ"ז יברך אח"כ [חיי אדם], ומיהו ביין שרף שגורר תאות המאכל בודאי שוה
ליין לענין זה, לפיכך אם שותה יי"ש קודם נט"י לעורר תאות האכילה אין
צריך ברכה אחרונה אף כששתה שיעור רביעית דבהמ"ז פוטרתו. וכתב החיי אדם דאפילו
במים אם הוא צמא הרבה ואינו תאב לאכול מחמת הצמאון ושותה מים לפני נטילה כדי שיתאב
לאכול אח"כ ג"כ אין צריך לברך ברכה אחרונה דהוא שייך לסעודה [לשיטת
הרמב"ם יברך בכל אופן ברכה אחרונה לפני תחילת אכילת הפת, ובתנאי שאין בדעתו
לשתות מים בתוך הסעודה או אחריה לפני ברכת המזון]. ודע דכל זה שכתבנו למעלה דצריך
לברך ברכה אחרונה על המשקין ששתה לפני המזון הוא דוקא כשאינו שותה משקין בתוך
המזון אבל אם שותה גם בתוך המזון נשאר המ"א בסקי"ג בצ"ע, אם צריך
לברך ברכה אחרונה ע"ש. ועל כן כתב שם דבאופן זה טוב שלא ישתה קודם הנטילה רק
פחות מרביעית עי"ש [לשיטת הרמב"ם, כל ששותה מהמשקה בתוך הסעודה, וכן אם
אוכל מהמאכל בתוך הסעודה, החשיבו בזה כבא בתוך הסעודה, וברכת המזון פוטרתו]".
(ע"כ ביאור הלכה)
[יט] נתבאר בסימן קעז הערה ו ראה שם.
[כ] דברים
הבאים לפני הסעודה מברך לפניהם ולאחריהם (סימן קעז הערה ו), אולם אם אכל מהם או שתה מהם גם
באמצע הסעודה, אינם מוגדרים כדברים הבאים לפני הסעודה, אלא כבאים בתוך הסעודה,
וברכת המזון פוטרתם.
ובשו"ע
(קעד,ז), הביא בתחילה כמו שכתבנו, שמים שבתוך המזון אינו מברך לפניהם ולאחריהם, אולם
בהמשך הסעיף הביא דעות החולקות על כך. וזה לשונו: "וי"א לברך על המים
שבסעודה, ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם; והרוצה
להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום
סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו. הגה: והמנהג כסברא הראשונה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה