יחיד שקיבל עליו תענית, האם יאמר עננו במנחה

שאלה: בסידור שיח ירושלים, כרך א, עמ' קח, בתפילת מנחה, כתוב: "יחיד שקיבל עליו תענית [=תענית יחיד לא תענית ציבור], צריך לקבל במנחה, ובערבית יאמר עננו בשומע תפילה (תענית פ"א י' הע' כא)". לכאורה משתמע מלשון ההערה, שבמנחה לא יאמר עננו, רק בערבית. והשאלה הנשאלת, שבהלכות תעניות (א,יא) במהדורת מהר"י קאפח, על פי נוסח נוסח כתבי יד תימן, כתוב: "כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום, אינה תענית. כיצד מקבלה - כשיתפלל תפילת מנחה, אומר בתפילה עננו, וגומר בליבו להתענות למחר". ושם נאמר שיאמר עננו בתפילת מנחה.

תשובה: מהדירי סידור שיח ירושלים קיצרו, וכוונתם שיקבל תענית במנחה על ידי אמירת עננו ומכאן ואילך ימשיך לומר עננו גם בערבית, וכך ינהג גם למחרת ביום הצום בתפילות שחרית ומנחה.

אליבא דאמת, הבנתך הראשונית את הערת שיח ירושלים, כוונה לדעת הרמב"ם העדכנית, שכן מצאנו בתשובת הרמב"ם, סי' שיג (מהדורת בלאו), שם נאמר (נוסח התשובה תוקן על פי הרב שילת): "ותפלת תענית איך מקבלים התענית שיאמר למחר אתענה או מה שדומה לזה, ונראה שהראוי לאמרו אחר תפילת המנחה, לפי שכן יראה מהירושלמי. ואם אמרו בעצם התפילה בשומע תפלה כמו שזכרנו בתחילה בחבור [=באמירת עננו, כפי נוסח מהדורה א של משנ"ת] אין בו הפסד, ואמנם ענינו לא יאמר אלא מליל התענית".

על פי תשובה זו, תיקנו את נוסח הדפוס, וכן הוא נוסח רמב"ם פרנקל, וכן הוא נוסח הרב שילת, וכך מצא הרב שילת גם בכ"י מזרחי (ב1): "כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום אינה תענית, כיצד מקבלה כשיתפלל תפלת מנחה אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית וגומר בלבו להתענות למחר".

תשובה זו סי' שיג, למר יוסף בן ג'אבר מאנשי בגדד, תשובה מפורסמת היא, והיא מאוחרת, והביאה הרב שילת באגרותיו עם המקור הערבי (כרך א, מעמ' תב), כך שאין לפקפק באמינותה. זמן תשובה זו מאוחר, אחרי סיום החיבור ופרסום אגרת תחיית המתים, והובא בה הפניות לתשובות אחרות מפורסמות של הרמב"ם, כגון רקמת שם ה' על הטלית, והליכה על הנהרות בשבת, ובה נאמרה דעתו האחרונה והמעודכת של הרמב"ם.

גם אנכי הכרעתי כתשובה זו, להתיר אמירת הקדושה של היוצר ביחיד כפי הכתוב בתשובה זו, וכך הורה ראב"ם והפנה לתשובה זו, שלא ככתוב במשנ"ת שאין לומר קדושת היוצר ביחיד.

אולם מצאנו תשובה נוספת לרמב"ם סי' קס (מהדורת בלאו), שם הורה כדעתו הראשונה הכתובה במשנ"ת בכ"י תימן, וזה לשונה: "שאלה. ויורנו הדרתו, התלמידים קבעו להם עתים ללימוד החבור ונתעוררו להם קושיות ומבקשים ממעלתו לבארן. והוא מה שהזכיר בהלכות תעניות לומר ענינו במנחה ערב הצום בהקבלה. איך יאמר ביום צום התענית הזה והוא זולתי יום הצום, הואיל ואמר, שיאמרנו בזולתי זה (היום)? התשובה. אמירת ענינו ערב הצום, אף כי אינו צום, אין תמה בה, לפי שערב היום של כל יום הוא התחלת היום שאחריו להתחיל בתפלות ולכן מותר להתפלל ערבית של שבת בערב שבת ומעריב של מוצאי שבת בשבת ומבדיל, כמו שבארנו במקומו".

בתשובה זו הרמב"ם מתייחס לנוסח כ"י תימן, וגם השואלים ציטטו נוסח זה. אולם כאמור לאחר מכן, חזר בו הרמב"ם מכך.

ולעומת כל הנזכר לעיל, לדעת מהר"י קאפח, העיקר כנוסח משנ"ת כ"י תימן, ויחיד הרוצה לקבל עליו תענית יאמר עננו גם במנחה וגם בערבית, ולמחרת ביום הצום בשחרית ובמנחה.

וזה לשונו בהערותיו על משנ"ת (הערה כא): "כ״ה הנוסח בכל כ״י. ושולחי יד בספרים כתבו ״אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית״ וכ״ה בנדפס. וכנוס׳ כ״י איתא גם בשאלתות הובא בהגמ״י לפנינו, שכתב להתפלל עננו במנחה שלפני תענית והביא אותו הרא״ש. ע״ש. ועיין גם ריטב״א שהביא כנוס׳ כ״י. גם בשו״ת רבנו סי׳ קס, נשאל, מה שהזכיר בהלכות תעניות לומר עננו במנחה ערב הצום בקבלה, היאך יאמר ביום צום התענית הזה ואינו יום הצום, כיון שהזכיר שיאמר רק זה. והשיב אמירת עננו ערב הצום ואע״פ שאינו צום אין תימה בכך, כי סוף היום של כל יום הוא תחילת היום שאחריו להתחיל בדברים הנאמרים, ולפיכך מותר להתפלל ערבית של שבת בערב שבת ומעריב של מוצאי שבת בשבת ומבדיל כמו שבארנו במקומו. ע״כ. ובסי׳ שלא נשאל רבנו. יודיענו ג״כ אם חייב שליח צבור להתפלל עננו במנחה קודם הכנס יום התענית בכל התעניות אשר יתענו הצבור חוץ מיום הכפורים, אם לאו. והשיב התעניות הידועות שמתענים הצבור אין צריך לקבלה מבעוד יום לא יחיד ולא צבור, ע״כ. משמע שאמירת עננו במנחה היה דבר פשוט ברור וידוע, ואלו היה אמירת עננו טעות היה רבנו מעיד. אמנם בתשובה מקוטעת כבדת לשון ועילגת ביטוי הובאה שם סי׳ שיג שמשמעה שאין לומר עננו אלא ביום הצום עצמו אך פקפוקה מבצבץ מתוכה שכל הענינים שנדונו בה ושכאלו השיב הרמב״ם הם היפך החבור או כמעט היפך החבור, ולפיכך אין להתחשב בה".