שאלה: רציתי לשאול
מה דעתך לפי הרב קאפח בשאלה, האם אבל יכול להכנס לשמחת בר מצוה וכד' לאחר השבעה אך
בתוך השלושים. הרב קאפח (מצורף) התיר ואמר שהרמב"ם אסר דוקא שמחת מרעות (חתן
וכלה). ובאמת כך משמע מהרמב"ם בסוף פ''ה, שם אסר להכנס ל"מקום
שמחה" רק ב7, משמע שאח"כ מותר.
הבעיה שבגמרא (מו''ק
כב,ב) משמע שאסור. וז''ל הגמ': "והא תניא לשמחה שלשים ולמריעות שלשים? ל''ק
הא באריסותא הא בפורענותא". משמע שיש איסור בשלושים גם למרעות, וגם לשמחה
אחרת. איך תוסבר הגמ' לפי פירושו?
אגב גם הרב קורח
ב"בית מועד" (לט,א) פירש שהרמב"ם אוסר דוקא שמחת מרעות ולא כל
שמחה.
תשובה: נראה שלא צדקו דברי מהר"י קאפח והרב קורח, וכל מה שהתירו חכמים זה שמחת מרעות בשאר מתים לאחר שבעה מפני החוב של פרעון השמחה, אבל שאר שמחות שאין בהם פירעון חוב אסור בכל המתים שלושים יום. ובאביו ואמו, אסור שנים עשר חודש, אף שמחת מרעות שיש בה פירעון חוב, וכל שכן שאר שמחות. הסברא שעליה בנויה כל הסוגיה, שמחת מרעות שיש בה פירעון חוב, יש יותר מקום להקל בה: א- משום שיש עליו חוב לפרוע. ב- בגלל שהדבר פירעון חוב הוא פחות שמח. שלא כדברי מהר"י קאפח שבשאר שמחות הוא פחות שמח, שהרי המשתתפים בשמחות ללא פירעון חוב בודאי שמחים.
להלן סוגיית התלמוד
מועד קטן (כב,א), ביאור הסוגייה יופיע בסוגריים מרובעים מודגש, מה שפסק הרמב"ם
מהסוגיה יופיע בצבע בצהוב.
לאחר מכן נצטט את פסק הרמב"ם עם הפניות למקור של פסקו.
תלמוד בבלי מועד קטן (כב,ב):
על כל המתים כולן - נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על
אביו ועל אמו - לאחר שנים עשר חדש. אמר רבה בר בר חנה: ולשמחת מריעות [השמחה
שהתרנו להכנס אליה לאחר שלושים בשאר מתים, או לאחר שנים עשר חודש באביו ואמו, היא
שמחת מריעות. ודוקא שמחת מרעות, אבל שאר שמחה אסור להכנס עד שנים עשר חודש, בכל
המתים]. מיתיבי: ולשמחה ולמריעות שלשים יום! – קשיא [הקשינו מברייתא בה
נאמר שאסור להכנס לכל שמחה שלושים יום, בשאר מתים, ולא רק שמחת מרעות, שלא כדברי
רבה בר בר חנה, ונשארה קושיא]. אמימר מתני הכי: אמר רבה בר בר חנה, ולשמחת מריעות - מותר ליכנס לאלתר
[אמימר גורס אחרת, ודעת רבה בר בר חנה להתיר שמחת מרעות מיד אחר שבעה, אבל שאר
שמחות אסור להכנס עד שלושים, ועל אביו ואמו שנים עשר חודש. הושלם מהברייתא לעיל].
- והא תניא: לשמחה שלשים, ולמריעות
שלשים! - לא קשיא; הא
באריסותא, הא – בפורענותא [הקשינו על דבריו מהברייתא שנזכרה לעיל, שאסור
שלושים יום, גם בשמחה וגם במריעות, וכיצד אמר רבה בר בר חנה שלמרעות מותר מיד,
ותירצנו, אם יש עליו פרעון חוב
המריעות, יעשה מיד אחר השבעה, ואלו דברי רבה בר בר חנה, ואם אין עליו חוב פרעון
המריעות, אסור שלושים יום, ואלו דברי הברייתא. בד"א בשאר מתים, אבל על אביו
ואמו אסור בכל מקרה שנים עשר חודש, אף במרעות שיש בה פרעון חוב, כדברי הברייתא
לעיל].
רמב"ם אבל פרק ו:
[ו] שמחת מריעות שהיה
חייב לפרוע אותה, מותר לעשותה מיד לאחר שבעה[1]. אבל
אם אינו חייב לפורעה - אסור להיכנס לה, עד שלושים יום[2]. [ז]
במה דברים אמורים, בשאר מתים; אבל על אביו ועל אימו - בין כך ובין כך - לא ייכנס
לשמחת מריעות, עד שנים עשר חודש[3].
[1] מקור ההלכה, דעת אמימר בשיטת רבה בר בר חנה.
והסברא, כיון שיש עליו תשלום חוב, צריך לפורעו מיד אחר שבעה.
[2] מקור ההלכה, הברייתא השנייה, שנזכר בה שאסור שמחת מרעות
שלושים יום, וביאר התלמוד, שמדובר בשמחת מרעות שאינו חייב לפורעה. ומכלל הדברים
למדנו, שמחת מרעות שאינו חייב לפורעה, או סתם שמחה, אסור עד שלושים יום בשאר המתים, ובאביו
ואמו עד שנים עשר חודש.
[3] מקור ההלכה, הברייתא הראשונה, בה נאמר שעל אביו
ואמו אסור שנים עשר חודש. ומה שקיבלנו מאמימר בדעת רבה בר בר חנה, שבשאר מתים
וחייב לפרוע את שמחת המריעות, מותר מיד לאחר שבעה, אבל על אביו ואמו לא שמענו היתר, ונשארו
דברי הברייתא הראשונים, שאסור שנים עשר חודש, אפילו בשמחת מרעות שחייב לפורעה. וכל
שכן שאר שמחה אסור.
