כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות
ו,ט:
השובר
מפרקת בהמה קודם שתצא נפשה, הרי הדם נבלע באברים; ואסור לאכול ממנה בשר חי, ואפילו
חלטו. אלא כיצד יעשה: יחתוך החתיכה, וימלח יפה יפה; ואחר כך יבשל או יצלה. וכבר
ביארנו שהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם, שהן מותרין.
נוסח ההלכה
מבואר:
השובר את מפרקת הבהמה [=מערכת חוליות
הצוואר שבעמוד השדרה] קודם שתצא נפשה, כלומר ששחט את הבהמה, ולפני שמתה שבר את
מפרקתה, ובעקבות כך התנתק חוט השדרה עם מערכת העצבים שבו, והבהמה השתתקה, ופעולת
הלב הפסיקה, וכל דם הנפש[1] נותר בתוך גוף הבהמה [=נבלע באברים], ולא יָצָא מהבהמה
בקילוח - אסור לאכול ממנה בשר חי, ואפילו אם חלטו [=השליכו לחומץ או לתוך מים
רותחים], מפני שהדם כבר התחיל לצאת וחזר ונבלע בבהמה, וצריך להוציאו ממנה ואסור
לאוכלו[2]. אלא כדי להתיר את אכילת בשר בהמה זו, צריך לחתכה לחתיכות, ולאחר מכן למלוח
את החתיכות יפה יפה[3]; ואחר כך יהיה מותר לבשל את הבשר [בזמן הבישול ישליך את
הבשר לתוך מים רותחים=חליטה] [4], או לצלות אותו על האש[5]. וכבר ביארנו לעיל
(ד,יג), שהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם, שהם מותרים באכילה. ואין לדמות את
הדין של בהמה ששבר את מפרקתה, לדין של בהמה ששחטה ולא יצא ממנה דם, כי בבהמה ששבר
את מפרקתה התחיל הדם לצאת וחזר ונבלע בבהמה, וקודם אכילה צריך להוציאו על ידי
מליחה, ואילו בבהמה שלא יצא ממנה דם, כלל לא התחיל הדם לצאת, ולכן אם ישליך בשר
בהמה זו למים רותחים [=חליטה], יהיה מותר לאוכלו אף בלי מליחה[6].
הערות:
[1] הדם שביציאתו יוצאת הנפש עמו, כמו
שנתבאר בהלכה ג.
[2] ראה בהלכה יב, שהרוצה לאכול בשר חי, די לו בחליטה כדי
להתירו באכילה. אולם בבהמה ששבר את מפרקתה, צריך קודם למולחה, ואם לא מלחה, אסורה
באכילה. ואף שהחליטה צומתת ועוצרת את הדם שלא ימשיך לצאת מהבהמה, אסור לאכול בשר
בהמה זו על ידי חליטה בלבד, מפני שהדם כבר התחיל לצאת וחזר ונבלע בבהמה, וצריך
להוציאו ממנה ואסור לאוכלו (על פי הלח"מ בהלכה ז).
[3] כתב הלח"מ (בהלכה ז),
שבהלכה שלפנינו, בשובר את מפרקת הבהמה הצרכנו שיעשה מליחה, ואילו לעיל בהלכה ז, כשבא להכשיר את
הכבד הצרכנו שיעשה חליטה, מפני שאם נשברה המפרקת כבר התחיל הדם לצאת מהבהמה וחזר
ונבלע בה, והוא דם איברים שפרש, ובכדי להכשירו צריך לעשות מליחה, מה שאין בדם
הנמצא בכבד, מחמת שהוא מרובה, בכדי להכשירו צריך לעשות חליטה, שכל זמן שלא פירש
הוא מותר.
[4] כמו שיתבאר בהלכה י.
[5] ראה במאמר "האם צריך למלוח את
הבשר לפני צלייה", שהבאנו מחלוקת בביאור דעת הרמב"ם, האם בצלייה צריך
מליחה או שאינו צריך. ולפי מהר"י קאפח שאינו צריך למלוח לפני צלייה,
מה שנזכר בדברי הרמב"ם בהלכה שלפנינו מליחה זה משום הבישול, אבל בצלייה אינו צריך.
וכך כתב הלח"מ בביאור ההלכה שלפנינו, שאם רוצה לצלות, אינו צריך לחתוך
ולא למלוח.
[6] אף שלכתחילה צריך למלוח את
הבשר, ואחר כך לחולטו, כמו שיתבאר בהלכה י, אם רק חלט את הבשר מבלי למולחו מותר לאוכלו. ראה הלכה ז שבכבד יש להעדיף
חליטה על פני מליחה. וראה בהלכה
יב שהרוצה לאכול בשר חי, די לו בחליטה כדי להתירו באכילה. וכך הדין בבהמה
שלא שבר את מפרקתה, בין שלא יצא ממנה דם בשחיטה, ובין שיצא ממנה דם בשחיטה. אבל
בבהמה ששבר את מפרקתה, צריך קודם למולחה, ואם לא מלחה, אסורה באכילה. וראה עוד במאמר
"האם צריך למלוח את הבשר לפני צלייה", שכך כתבנו בשם מהר"י קאפח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה