בדברי
הרמב"ם לא נזכר איסור אכילת דגים ובשר יחדיו, ולשיטתו הדבר מותר לכתחילה.
אולם יש שהעידו שמנהג יהודי תימן שלא לאוכלם יחד. ולדברי הכל, מי שאכל דגים, מותר
לו לאכול אחריהם בשר מיד, ואינו צריך לא שטיפת ידים ולא קינוח הפה ולא החלפת הצלחת
או הסכו"ם.
בדברי הרמב"ם לא נזכר איסור לאכול
דגים ובשר יחדיו. לשון התלמוד פסחים (עו,ב): "ההיא
ביניתא דאיטווא בהדי בישרא [=דג שצלאו בתנור ביחד עם הבשר] - אסרה רבא מפרזיקיא
למיכליה בכותחא [=אסר רבא לאוכלו בחלב]. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי
אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר [=מר בר רב אשי אסר לאכול אפילו את הדג עצמו
במלח, שמאחר שהדג נצלה ביחד עם בשר בתנור אחד, אם יאכלנו יגרום הדבר לריח הפה
ולצרעת]". (ע"כ תלמוד) את דעת רבא בסוגיה פסק הרמב"ם בהלכות מאכלות
אסורות (ט,כג): "פת שאפיה עם הצלי, ודגים שצלין עם הבשר – אסור לאוכלן בחלב".
אולם את דעת מר בר רב אשי לא כתב הרמב"ם, משום ידיעותיו הרפואיות על כך, שלא
ראה שאכילת דג ובשר גורמים לצרעת, ודברי התלמוד נאמרו כהדרכה רפואית ולא כהדרכה
הלכתית.
למרות שמבחינה הלכתית הדבר מותר
לכתחילה, מצאנו לחכמי תימן שהעידו על מנהג תימן שראוי להמנע מכך. הרב אברהם
חממי העיד בשם מהר"י קאפח, שבתימן אמנם לא ייעדו כלי מיוחד לבישול דגים,
ובישלום בכלי בשרי או חלבי, אולם הקפידו שלא לאוכלם יחד (ברכת משה פרק ו הערה יד).
והרב צדוק כתב בביאורו (בהלכה ה): "ועם כל זה [=שמבחינה הלכתית מותר
לאכול בשר ודגים] מנהגנו היה שלא לבשל ולא לאכול בשר ודגים יחד, והיו רבותינו
מסבירים משום שבשר טבעו חם ודגים קר, ובשל הניגוד שבטבעם הוא שחששו שקשה לבריאות".
וידידי ר' שלום פנחס כהן העיד בשם מהר"י קאפח, שהדבר מותר לכתחילה כפי
ההלכה, ואין לקבוע בדבר זה מנהג תימן, אלא יש לנהוג כפי פשט ההלכה.
ומה שכתבנו שלדברי הכל אין צריך לא
שטיפת ידים ולא קינוח הפה ולא החלפת הצלחת או הסכו"ם, בין אכילת הדגים לאכילת
הבשר, הוא מביאור הרב צדוק בהלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה